"השתדלנו לא לדחוף אצבע לעין של איראן"
במשך שנים, מסביר קוטיש, מדינות האזור הלכו על ביצים מול איראן. "המעטנו בחשיבות של תקיפות שונות. אפילו את התקשורת כיוונו להיות עדינה יותר", הוא מודה. "ההנחה הייתה ברורה: אל תדחפו לאיראנים אצבע לעין, כי הם יכולים להכאיב, ואנחנו מעדיפים שקט".
הגישה הזו, שנועדה לשמור על היציבות והשגשוג במפרץ, קרסה לאחרונה. לטענתו, בחירת היעדים החדשה של איראן הוכיחה שזהירות כבר לא משתלמת.
מתווכת או יעד לתקיפה?
איראן אולי מתרצת חלק מהתקיפות כעונש על הסכמי אברהם והנורמליזציה עם ישראל. "נניח שאני מקבל את הטיעון הזה לגבי אבו דאבי ובחריין", אומר קוטיש. "אבל למה הם תקפו את עומאן? הרי עומאן תמיד תיווכה עבורם, היא הייתה סוג של 'סנגורית' שלהם. פחות מ-24 שעות לפני התקיפה הם עוד דיברו, ואז בום – תוקפים אותם".
הוא ממשיך ותוהה לגבי מדינות נוספות: "מה בדיוק עשתה כווית? ומה קפריסין רצתה מהם? איראן פשוט מוחקת את המושג 'בלתי מעורבים'. מדינות שבילו שנים בניסיון לברוח מהרדאר, נשאבות פנימה בכוח".
אירופה שאננה, חיזבאללה משותק
הוא מחזיר את הדיון ללבנון ודוחה את הרעיון שחיזבאללה יושב בשקט מתוך איפוק או החלטה אסטרטגית מחושבת. "זו פשוט מיליציה חלולה, צל של מה שהם היו פעם. הם פשוט לא מסוגלים לעשות לישראלים כלום". המוסדות החלשים בלבנון, הוא מסביר, מאפשרים לחיזבאללה למכור את חוסר האונים הזה כ"אסטרטגיה".
המזרח התיכון החדש מול הישן
כשמדברים על התגובה של מדינות המפרץ, קוטיש מצביע על מוכנות צבאית והגנה אווירית. "מדובר במתקפה מסיבית. ספגנו כמעט את אותה כמות טילים כמו ישראל", הוא מציין. האמירויות הבינו כבר מזמן מול מי הן מתמודדות, ולכן הידקו את השילוב הצבאי שלהן עם ארצות הברית, כולל בסיסים ומערכות נשק. מעבר לטכנולוגיה, הוא מדגיש את עניין האמון, ומציין שהיחסים עם ישראל הפכו לאחד מעמודי התווך של הביטחון הזה.
מבחינת קוטיש, העימות כאן הוא על מודלים מתחרים. "דובאי היא המזרח התיכון של העתיד, ואיראן מייצגת את הישן", הוא פוסק. לטענתו, איראן מנסה להעניש את המודל שהיא הכי מפחדת ממנו, ולחבל במזרח התיכון החדש שצומח מולה.
מנסים למנוע כאוס
קוטיש מתאר את התקופה הנוכחית כמבחן הקיומי הקשה ביותר של הרפובליקה האסלאמית מאז שח'אמנאי תפס את השלטון. הוא רואה במנהיג העליון את הדבק שהחזיק את המערכת יחד, ועכשיו, המרקם הזה פשוט מתפרק. המערכת, כפי שהכרנו אותה, הגיעה לסוף דרכה.
אז למה חלק מבכירי המשטר עדיין על הרגליים? קוטיש בטוח שזה מכוון לחלוטין ויש עדיין ניסיון להשאיר פתח לחילופי שלטון מסודרים. "אף אחד לא רוצה שהאזור יקרוס לכאוס מוחלט. מחפשים מישהו שייקח את המדינה קדימה". אם איראן תמשיך להתרברב, הוא מזהיר, נראה גל נוסף של חיסולים שיפיל את המשטר, או השתלטות צבאית מלאה של משמרות המהפכה. הוא רומז שלחץ מאוד ספציפי מופעל כרגע על אישים מסוימים בצמרת: "המקורות שלי אומרים לי שלכל טיל יש כתובת מדויקת".
בסופו של דבר, קוטיש מאמין שלמה שקורה שם יש השפעה ישירה גם על האמריקאי הממוצע. הוא רואה במהלך האחרון תיקון היסטורי לטעות האמריקאית של 2003 בעיראק – אז הם פשוט הפילו את המשטר הלא נכון.
הוא מזכיר שיש להפריד בין האזרחים האיראנים לממשלתם: "מדובר בעם פרו-אמריקאי שנשלט על ידי משטר עוין. יש לכם הזדמנות להרוויח 90 מיליון מוסלמים שיהיו בצד שלכם". בשורה התחתונה, מבנה הכוח בטהראן עובר עכשיו סינון מחדש. מי שנשאר שם בחיים, לא נשאר שם במקרה.
התרעות פיקוד העורף