תחילת המשבר בין המנהיגים נרשמה כאשר בריטניה סירבה בתחילה לאפשר לכוחות האמריקאים להשתמש בבסיסי הצבא הבריטי, ובכללם הבסיס האסטרטגי דייגו גרסיה שבאיי צ'אגוס, לצורך שיגור תקיפות לעבר הרפובליקה האסלאמית. עם זאת, ביום ראשון בלילה נאלץ סטארמר להתגמש ואישר לארצות הברית גישה לבסיסים למטרות "הגנתיות, ספציפיות ומוגבלות". שינוי המדיניות הגיע רק לאחר שטהרן פתחה במתקפות תגמול נגד בעלות בריתה של בריטניה באזור, ואף כיוונה את האש לעבר בסיס של חיל האוויר המלכותי בקפריסין. למרות שינוי הכיוון הבריטי, טראמפ הדגיש בראיון הבלעדי ל"טלגרף" כי לסטארמר לקח "יותר מדי זמן" עד שהחליט לשנות את דעתו.
בנאום שנשא בפני חברי הפרלמנט בלונדון אחר הצהריים, הבהיר סטארמר את הרציונל שעמד מאחורי החלטתו המקורית: "הממלכה המאוחדת לא הייתה מעורבת בתקיפות הראשוניות באיראן על ידי ארצות הברית וישראל. זו הייתה החלטה מכוונת". הוא הוסיף והתייחס ישירות לזעמו של הנשיא האמריקאי: "הנשיא טראמפ הביע את חוסר הסכמתו עם ההחלטה שלנו שלא להתערב, אך חובתי היא לשפוט מה נמצא באינטרס הלאומי של בריטניה. זה מה שעשיתי, ואני עומד מאחורי זה".
סטארמר לא עצר שם, וסיפק הצהרה ברורה באשר למדיניות החוץ של ממשלתו: "ממשלת בריטניה אינה מאמינה בהחלפת שלטון מתקיפות אוויריות", הצהיר. "לקחי ההיסטוריה לימדו אותנו שחשוב, כאשר אנו מקבלים החלטות מסוג זה, לבסס תשתית חוקית למה שהממלכה המאוחדת עושה".
לדבריו, משקעי העבר, ובמיוחד הפלישה למזרח התיכון בראשית שנות האלפיים, מהווים תמרור אזהרה: "זהו אחד הלקחים מעיראק. חובה להציג תוכנית מעשית ומחושבת עם יעד שניתן להשיגו, או לפחות כזה שיש סיכוי סביר להשיגו. אלו הם העקרונות שהנחו אותי בהחלטות שקיבלתי במהלך סוף השבוע".
התרעות פיקוד העורף