על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", הממשל בברלין קיבל לא יותר מ"שיחת נימוסין" קצרה רגעים ספורים לפני תחילת התקיפות באיראן בסוף השבוע האחרון. המהלך המחיש עד כמה טראמפ מוכן לצאת למלחמה תוך התעלמות מפגינה מאירופה, שנמצאת בטווח הטילים האיראניים וחוששת מפעולות תגמול. בהצהרה משותפת עם מנהיגי בריטניה וצרפת, מרץ נקט בקו זהיר: הוא לא בירך על התקיפה אך גם לא גינה אותה, אלא קרא לאיראן לחדול ממתקפות הנגד שלה, תוך איתות שאירופה נערכת לפעולות הגנתיות מוגבלות.
הפגישה, שתוכננה מראש בוושינגטון, מקבלת כעת תפנית דרמטית. במסיבת עיתונאים שלשום, מרץ הודה כי אירופה נכשלה בניסיונותיה הדיפלומטיים מול טהראן, אך הביע ספק באשר ליעילות האסטרטגיה הצבאית של טראמפ. "זה לא הרגע להטיף לשותפינו", אמר הקנצלר, אך הבהיר את התסכול האירופי העמוק מכך שלא שותפו בתהליך קבלת ההחלטות.
מערכת היחסים בין מרץ לטראמפ מורכבת. מאז ביקורו של הקנצלר בוושינגטון ביוני שעבר, שם העניק לנשיא עותק ממוסגר של תעודת הלידה הגרמנית של סבו, השניים הפכו ל"חברי התכתבות" קבועים, כך מדווח ה"ניו יורק טיימס". עם זאת, בחודשים האחרונים קרא מרץ לאירופה ללמוד לדבר ב"שפת פוליטיקת הכוח" ולהפחית משמעותית את תלותה הכלכלית והצבאית בארה"ב. בוועידת הביטחון במינכן בחודש שעבר, הוא אף רמז שארה"ב "בזבזה" את מעמדה כמנהיגה עולמית, והזהיר מפני עולם שבו רק הכוח מדבר, השוואה ברורה לעברה האפל של גרמניה במאה ה-20.
כעת, כשטראמפ ממשיך לטלטל את הסדר העולמי עם צעדים חד-צדדיים, מלחמה במזרח התיכון ואפילו איומים מחודשים כלפי מדינות אירופאיות, המבחן האמיתי של מרץ יהיה בניסיונו לרסן את הנשיא האמריקני ולהבטיח שקולה של אירופה לא ייעלם מהמפה הגיאופוליטית.