בספר חדש ששמו "המוות הארוך של אדולף היטלר" (בהוצאת אוניברסיטת ייל), מוסבר כי לשמועות הללו יש שורשים עמוקים, הנובעים מהציפייה האדירה שנבנתה סביב רעיון מותו עוד בטרם התרחש. התעמולה של בעלות הברית תיארה אותו פעמים רבות כמי שנתלה או נהרג, בעוד שבגרמניה הנאצית ציפו להלוויית פרידה ממלכתית מפוארת, כיאה ל"גיבור" שנפל. במקום זאת, היטלר מת בסתר כשגרמניה עולה בלהבות, והותיר הוראות מפורשות לשרוף את גופתו. הוואקום התרבותי שנוצר, לצד האכזבה הציבורית מכך שחמק ממשפט צדק, היו קרקע פורייה ליצירת מיתוסים מופרכים.
רק בשנת 2018 הצליחו מדענים צרפתים לאשר כי שרידי שיניים שהוחזקו במוסקבה מאז תום המלחמה אכן שייכים לו. למרות זאת, נראה כי כל גילוי חדש רק גורם לספקנים לחפש חורים נוספים בעלילה. הישרדותן של תיאוריות אלו מעידה על החשדנות העמוקה שלנו כלפי נרטיבים רשמיים ועל הרעב התמידי למסתורין - המוכיחים כי גם אם היטלר מת בבונקר ב-1945, הוא זכה לחיים ארוכים מאוד לאחר המוות.