נתניהו עצמו משמיע מסר דומה. בריאיון ל"פוקס ניוז" אמר כי שלום בין ישראל לסעודיה אפשרי לאחר המלחמה. מבחינתו, המהלך הצבאי אינו רק מבצע ביטחוני אלא גם ניסיון לעצב את הסדר האזורי שאחריו. ההיגיון שמוביל את המסר הזה פשוט - אם איראן היא האיום המרכזי על מדינות המפרץ - ובראשן סעודיה - הרי שהחלשתה יכולה להעמיק את האינטרס האסטרטגי המשותף בין ישראל לבין המדינות הסוניות.
זו הסיבה שסעודיה נמנעת עד כה מתגובה צבאית ישירה לאיראן, גם כאשר היא עצמה מותקפת. מבחינת ריאד, עדיף שארצות הברית תישא בעיקר העול הצבאי. מעורבות גלויה מדי עלולה לגרור את הממלכה לעימות רחב - וגם לעורר התנגדות פנימית.
גם דעת הקהל היא גורם שאי אפשר להתעלם ממנו. המלחמה בעזה פגעה קשות בתדמית ישראל בעולם הערבי. עבור הנהגה סעודית שמבקשת לשמור על לגיטימציה פנימית, חתימה על הסכם שלום עם ישראל בזמן שמדינות האזור תחת אש עשויה להיתפס כמהלך פוליטי מסוכן. במילים אחרות - ריאד לא תרצה להעניק לישראל "פרס מדיני" דווקא ברגע שבו הרחוב הערבי סוער.
עם זאת, יש גם תרחיש הפוך. אם המלחמה תסתיים בהיחלשות משמעותית של איראן - או אפילו בערעור המשטר בטהרן - המאזן האזורי עשוי להשתנות. במקרה כזה, סעודיה עשויה לראות בהסכם עם ישראל חלק מארכיטקטורה אזורית חדשה שתתבסס על שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי רחב יותר. מבחינת וושינגטון, זה יהיה הישג אסטרטגי עצום - ברית אזורית פרו-מערבית שתאזן את איראן ואת השפעתה.
לכן, השאלה האמיתית אינה רק מה קורה בשדה הקרב - אלא כיצד תסתיים המלחמה. אם היא תימשך שבועות ארוכים, תסגור את מצרי הורמוז ותפגע בכלכלות המפרץ, ישראל עלולה להיתפס דווקא כגורם שמערער את היציבות. במקרה כזה, ריאד עשויה להתרחק מהרעיון של נורמליזציה. אבל אם התוצאה תהיה החלשת האיום האיראני מבלי לערער את היציבות האזורית, ייתכן שהמלחמה תהפוך דווקא למנוף מדיני.
במילים אחרות, המלחמה עם איראן לא מבטיחה את השלום עם סעודיה - אבל היא בהחלט מחזירה אותו לשולחן האפשרויות. השאלה היא לא רק מי ינצח במערכה, אלא איזו מציאות אזורית תיווצר ביום שאחריה.
התרעות פיקוד העורף