התייצבותן של ריאד ואבו דאבי כתף אל כתף אינה מובנת מאליה ומהווה תפנית ביחסי שתי המעצמות האזוריות, שחוו בשנים האחרונות מתיחות גוברת סביב שורת סוגיות גיאופוליטיות, ובראשן מלחמת האזרחים בתימן והיחס לישראל. בתימן, התגלעו חילוקי דעות חריפים בין המדינות; בעוד סעודיה תמכה בממשלה התימנית המוכרת בינלאומית, איחוד האמירויות סיפקה גיבוי למועצת המעבר הדרומית הבדלנית (STC), מה שהוביל לא פעם להתנגשויות עקיפות ופיצול כוחות בקואליציה הערבית שהוקמה נגד המורדים החות'ים.
בנוסף, סוגיית הקשרים עם ישראל הוסיפה משקולת למערכת היחסים. איחוד האמירויות הידקה את קשריה הביטחוניים והכלכליים עם ירושלים, שיתוף פעולה שהלך והעמיק לאחרונה, בין היתר בנוכחות ימית משותפת בים האדום. מנגד, סעודיה, במיוחד בצל המלחמה הממושכת שפרצה בעזה והשלכותיה, הביעה דאגה מהתבססות מה שהיא רואה כציר אמירתי-ישראלי העלול לאיים על יציבות האזור ולכתר אותה אסטרטגית.
עם זאת, נראה כי המציאות הביטחונית החדשה מכתיבה סדר עדיפויות שונה. מול איום ישיר של מאות טילים בליסטיים וכטב"מים המכוונים למתקני אנרגיה, בסיסים ואזורי אוכלוסייה במפרץ, סעודיה ואיחוד האמירויות מוכיחות כי האיום האיראני המיידי גובר על מחלוקות העבר. סוכנות הידיעות הסעודית ציינה כי המדינות הדגישו את זכותן להגן על ביטחון אזרחיהן, במסר ברור שכל פגיעה נוספת בריבונותן תיענה בתגובה אזורית מתואמת.
התרעות פיקוד העורף