"טראמפ רוצה לצאת", "יש לחץ גדול מבפנים", "דעת הקהל בארה"ב אינה איתו", "הוא מיצה" ועוד כהנה וכהנה אמירות נזרקות לחלל האוויר ובימים האחרונים ביתר שאת.
מעניין שהרבה מהאמירות הללו מקורן באותם מקורות עיתונאיים (וושינגטון פוסט הלעומתי לטראמפ כדוגמה) וכתבים שניזונים מהרבה גורמי ממשל מתנגדים למערכה (ברק רביד וכו) ופרשנים באולפנים שהעריכו אך לפני כשבוע וחצי ש"טראמפ לא יעשה דבר", שהוא "סתם מאיים" ושכל מה שהוא רוצה הוא מו"מ שיסתיים ב"הסכם גרעין משופר".
עם הזמן גם חל סחף בעמדת חלקם שניסו להסביר איך בכל זאת יש היערכות צבאית כה משמעותית לכיוון של "תיתכן תקיפה צבאית נקודתית שמטרתה לשפר עמדות במו"מ".
העמדה שלי, הייתה הפוכה - אז וכן היום, ואני סבור שרבים מהם מערבבים סוג של משאלת לב, רגש ופוזיציה בניתוח האובייקטיבי של מה שקורה לנו מול העיניים.
אפשר להתחיל בעובדות: המערכה האמריקנית- ישראלית באיראן אינה גחמה. כדי להכינה באופן שבו היא מבוצעת חובה היה שהפור להקצאת משאבים ייפול זמן רב מאוד מראש לצרכי תכנון ותיאום (עוד לפני פגישת נתניהו-טראמפ בדצמבר במאר א לאגו שבה כנראה הוחלט על יציאה לדרך). רמת שילוב כזו בין חיל האוויר הישראלי לעמיתו האמריקני הצריכה חודשים ארוכים מאוד של תיאומים ותכנונים מבצעיים משותפים.
מי שמכיר איך צבא ארה"ב פועל, יודע שאינו משאיר דבר ליד המקרה. האמריקאים מרובעים מאוד ובוודאי הרכיבו מספר תרחישים לכל הישג נדרש כולל "אסטרטגיות היציאה" המפורסמות. הוא לא היה נכנס למערכה אם לא היה יודע כיצד אפשר לסיימה, בטח לא בגחמה.
הישג צבאי היה רלוונטי כשמדובר היה ב"עם כלביא". זה היה ניסיון שנכשל לא בהשגת ההישג (גרעין), אלא במובן הזה שהוכח שבמקרה של ציר ההתנגדות והמשטר האיראני בפרט, כל נזק צבאי אפשר לשקם. ויחסית במהירות. כלומר היכולות הצבאיות הן הישג נדרש לא מספק אם לא רוצים מערכה נוספת בעתיד.
נכון לשעה זו, ארה"ב רק מתגברת את כוחותיה במפרץ (וגם צרפת ובריטניה החלו לשלוח כוחות). מה זה אומר תגבור-שליחת נושאת מטוסים נוספת עם כוח המשימה שלה והכנת הדיביזיה המוטסת ה-82 לשליחה לאזור.
יש שתי מטרות פרקטיות שכבר סומנו (בע"פ וגם בשטח) שהן לא סגירת המערכה אלא הכנה להמשכה: ניטרול האיום האיראני על מיצרי הורמוז (בימים האחרונים הושמדו כלי שייט, כטב"מים, כשב"מים, מפקדות ומערכי טילי חוף ים של חיל הים האיראני בבנדר עבאס ולאורך החוף האיראני) והיערכות לפתיחה מחדש של רשת האינטרנט באיראן (הותקפה החברה האזרחית האחראית על חסימת האינטרנט- כשכולם מבינים הכנה לקראת מה זה).
באשר לאיראן: אנחנו חסרים במידע משם ולכן השיפוט שלנו הוא מערבי, רציונאלי מדי וחסר סבלנות-כבר נחשפו בקיעים משמעותיים במשטר והשתלטות משה"מ על המדינה שהיא לצנינים בעיני רבים באיראן, ואם רוצים דוגמה טובה-המנהיג העליון שנבחר לא יצא עד לרגע זה בסרטון או במסר מוקלט לציבור-היתכן שבחירתו הייתה פיקציה כחלק מנשף המסיכות האיראני?
עד כאן עובדות. למולן, יש כאלו ההופכים את דברי טראמפ לאסטרטגיה, כשלא הפיקו (כך מסתמן) אף לקח מהתנהלותו הן בסוגיית עזה, הן ב"עם כלביא" והן עכשיו.
טראמפ מעוניין לזרוע "ערפל". זהו ערפל מכוון שנועד לאפשר לו לאזן בין המתחים מבית מחד לבין הצורך לתעתע במשטר האיראני מאידך. גם אתמול אמר דבר וכמעט היפוכו בשני משפטים נפרדים, כך שמי שמאמץ משפט אחד והופך אותו לאסטרטגיה כולה, צפוי להיכשל-שוב.
משפטים נבחרים כמו "זה יהיה קצר" זכו למשפטים עוקבים כמו "לא רוצה לומר שנחסל את המנהיג העליון, אבל הוא יוביל את המדינה לאותה נקודה", או "אני לא אתן למשטר הטרור להחזיק בעולם שבוי בניסיון לעצור את אספקת הנפט העולמית" או "הם ניסו להתנקש בי פעמיים".
וזה מביא אותי לניתוח הבא: טראמפ מעוניין במורשת שישאיר אחריו כנשיא שלא היה כמו יתר הנשיאים (לא ניסה להתמודד עם אוייבים, או נלחם וויתר). את טראמפ פחות מעניינת דעת הקהל. הוא לא מועמד לקדנציה נוספת.
טראמפ מעוניין לסיים את המערכה הזו עם הגמוניה מלאה במזה"ת ומול רוסיה וסין. הוא מבין שכל עוד המשטר האיראני הדתי הנוכחי קיים הוא יחפור מנהרות "תרתי משמע" ויחבל בכל ניסיון לסדר אזורי חדש. יתירה מזאת, הוא רואה במערכה מאבק של המערב נגד האסלאם הקיצוני, ומאבק אישי שלו באלו שניסו להתנקש בחייו, לעגו לו ושרפו את דגלי ארה"ב.
כאיש עסקים, טראמפ יודע שיש מחירים ששווה לשלם בטווח הקצר עבור תשואה בטווח הארוך, וכפוליטיקאי הוא מבין שהציבור קצר רוח וחסר סבלנות ויש להרגיעו. ולכן, הערפל המכוון שהוא מקפיד לפזר, כשהפעם הוא ימשיך עם המערכה עד לנפילת המשטר. את המחיר קצר הטווח של עליית מחירי הנפט הוא ינסה למזער עם פתיחת מיצרי הורמוז בקרוב.
המודל בעיניו-החלפת המשטר הדתי בחילוני, כינון מודל ונצואלה בסיוע רפורמיסטים מהמשטר הנוכחי, כולל השתלטות על הנפט והמחצבים באיראן. תשומת לב להבדל בין סיום כולל של המערכה לסיום שלב במערכה- אנו לפני סיום השלב האינטנסיבי של תקיפת מטרות באיראן ושיגורי טילים לכאן ומעבר לשלב הבא של המחאה העממית להפלת המשטר. ההמונים מחכים בבתים. לכן גם אם יסתיים השלב הצבאי הקשה, המערכה תימשך ולא תסתיים.
אסור להתבלבל ונא לכייל ציפיות-כמו חמאס, המשטר באיראן לעולם לא יניף דגל לבן וייכנע. בכל הישארות שלו הוא יטען שניצח (כי שרד) ויצא חזק הרבה יותר מבעבר תודעתית ועם שיקום מהיר של יכולות בסיוע רוסיה וסין. ולכן זה לא המדד להאם ניצחנו. יהיה צורך שאנשים שלו יפנו עורף אליו בסיוע עממי וצבאי ישראלי- אמריקני, ורק אז.
העיסוק ב"זמן" משרת רק את המשטר באיראן ולו מהסיבה שהוא מעניק לו תקווה שהנה המערכה מסתיימת. תקווה כזו גם מונעת מהעם לצאת למחאה ברחובות. לכן ממליץ בחום להפסיק עם העיסוק ב"זמן" בתקשורת הישראלית ובכלל. על זה בדיוק בונה המשטר האיראני.
התרעות פיקוד העורף