בין ישראל ללבנון התנהלה מחלוקת ממושכת על מיקום הגבול הימי, כאשר שתי המדינות תבעו זכויות כלכליות באזור של כ-860 קמ"ר. עבור ישראל מדובר בפחות משני אחוזים משטח המים הכלכליים שלה, ועבור לבנון בכשלושה אחוזים - אך החשיבות נובעת מהפוטנציאל למציאת מאגרי גז טבעי. מוקד המחלוקת היה סביב שדה קאנא (צידון) ושדה כריש.
בסופו של המשא ומתן התקבלה ברובה העמדה הישראלית באשר לקו הגבול. ישראל הסכימה להעביר ללבנון את הזכויות בשדה קאנא, בתמורה להסדר פיצוי על חלקה במאגר. ואולם, לאחר קידוחי ניסיון שלא הצביעו על כדאיות כלכלית, נסגר הפרויקט. מנגד, שדות כריש ותנין נותרו בבעלות ישראלית מלאה ומפיקים גז בהיקפים משמעותיים.
חשש בלבנון: ביטול ההסכם יוביל לפגיעה באמון המשקיעים הבינלאומיים
אחת התחושות הבולטות העולות מהטקסטים הלבנוניים היא תחושת כישלון כפולה: גם ויתור כואב על שטחים ימיים, וגם היעדר הישג ממשי לאחר החתימה. בכתבות מודגש כי לבנון לא הצליחה להפיק גז מבלוק 9, ולא הצליחה אפילו לאשר קיומן של כמויות מסחריות. זאת לאחר תוצאות מאכזבות גם בבלוק 4 בשנת 2020. במקביל, מבקרי ההסכם בלבנון מזכירים כי המדינה ויתרה אז על שטחים ימיים נרחבים, לאחר שהסכימה לאמץ את קו 23 במקום קו 29 - קו שלדבריהם היה מעניק לה את כל מאגר קאנא ואת רוב מאגר כריש.
לכן, האפשרות שישראל תבטל כעת את ההסכם מעוררת בלבנון לא רק כעס, אלא גם תחושת השפלה: ויתור כבר נעשה, אך התמורה עדיין לא הגיעה. בדיווחים השונים מודגש שוב ושוב כי ביטול ההסכם עלול להוביל להפסקת הקידוחים ולפגיעה קשה באמון המשקיעים הבינלאומיים. לפי הניתוחים שפורסמו, חזרה למחלוקת ימית עם ישראל תסכן את יכולתה של לבנון להוציא לפועל את עבודות החיפוש והקידוח בבלוקים 8, 9 ו-10, ואף תעמיד בספק את האפשרות למשוך חברות אנרגיה זרות לאזור.
גם מעמדה של חברת טוטאל עלה בדיווחים. לפי אחד הניתוחים, טוטאל כבר נטשה את בלוק 9 לאחר שהתוצאות לא סיפקו ממצאים מסחריים. לצד זאת, מוזכר גם ההסכם שנחתם בתחילת 2026 בין לבנון לבין קונסורציום הכולל את טוטאל, Eni וקטאר אנרג'י לצורך קידוחים בבלוק 8. לכן, בלבנון חוששים כי שינוי חד-צדדי בגבול הימי עלול להוביל לאזהרות מצד ישראל גם לחברות אלה, ולשבש את הפעילות העתידית כולה.
"ביטול ההסכם עשוי לספק לחיזבאללה עילה לפגוע בתשתיות אנרגיה בישראל"
הכתבות בלבנון מציגות גם חשש ממשי מהסלמה ביטחונית. בדיווחים הוזכר כי בטרם נחתם ההסכם בשנת 2022, שיגר חיזבאללה שלושה כטב"מים לעבר מאגר כריש, במהלך שנועד להעביר מסר לישראל. על כן, בלבנון מזהירים כי ביטול ההסכם עלול להחזיר את האזור למתיחות נפיצה סביב מתקני הגז.
"אם ישראל תבטל - לבנון תחזור לדרוש את קו 29"
איוב הזכיר כי ישראל קיבלה בהסכם בעלות מלאה על כריש, ואף החלה רשמית להפיק ממנו גז כבר ב-26 באוקטובר 2022, בעוד לבנון אמנם קיבלה את קאנא, אך לא הצליחה לממש עד כה רווח ממשי מהמאגר. לכן, להערכתו, האיומים הישראליים נועדו בעיקר להפעלת לחץ פוליטי על לבנון, ובמיוחד על רקע הדיבורים על שיחות ישירות אפשריות בין הצדדים.
לדבריו, כל ניסיון כזה יהווה הפרה ברורה של המשפט הבינלאומי ופגיעה ישירה בריבונות הלבנונית וביציבות האזורית. הוא אף הזהיר כי לבנון תהיה רשאית, במקרה כזה, לפנות לגופים שיפוטיים בינלאומיים ולדרוש פיצויים על כל נזק כלכלי או ריבוני שייגרם.
לדבריו, קו 29 מעניק ללבנון את מלוא מאגר קאנא וכחצי ממאגר כריש. יאסין הוסיף כי מבחינת לבנון, ההסכם העניק לישראל הישגים ברורים, בעוד לבנון קיבלה בעיקר הכרה בקו 23 ולא הצליחה עד כה להפיק נכסים ממשיים. הוא אף טען כי ההסכם גרם ללבנון הפסד כבד, משום שלדבריו ויתרה על שטח של כ-1,400 קמ"ר מהמים הכלכליים שלה.
עם זאת, יאסין הדגיש כי לפי נוסח ההסכם, הוא מבוסס על ההכרה של שני הצדדים בכך שמדובר בהסדר "הוגן וצודק", וכן כי אף צד אינו יכול לבטלו ללא הסכמת הצד האחר. לכן, לדבריו, לישראל אין אפשרות פשוטה "לזרוק" את ההסכם לפח ללא הסכמה לבנונית.
וושינגטון, פריז, רומא ודוחה: גם להן יש מה להפסיד
עוד נקודה בולטת בדיווחים היא ההבנה בלבנון שהסכם התיחום אינו עניין דו-צדדי בלבד. ההסכם נעשה בברכת ארצות הברית, נרשם באו"ם, והוא גם חלק ממבנה רחב יותר של יציבות במזרח הים התיכון - כזה שמשרת אינטרסים אמריקניים, אירופיים ומפרציים.
בכתבות הודגש כי ארצות הברית מעוניינת ביציבות שתאפשר השקעות אנרגיה בים התיכון, וכי גם צרפת, איטליה וקטאר מחזיקות באינטרסים ישירים במים הלבנוניים באמצעות קונסורציום האנרגיה הפעיל שם. לפיכך, בלבנון מעריכים כי ביטול חד-צדדי של ההסכם על ידי ישראל לא יהיה צעד פשוט גם מבחינה בינלאומית, שכן הוא יאיים על השקעות, על שקט יחסי במזרח הים התיכון ועל האמינות של התיווך האמריקני עצמו.
לכן, התחושה הכללית בלבנון, כפי שהיא משתקפת מהדיווחים, היא שילוב של פאניקה אמיתית, תחושת החמצה עמוקה, פחד מפגיעה נוספת בכלכלה - אך גם ניסיון להיאחז בהערכה שהאיום הישראלי הוא בינתיים בעיקר כלי לחץ ולא מהלך סגור.
התרעות פיקוד העורף