מברוקלין באהבה קרה: הילדות המוגנת שהולידה נרקיסיסט
כל ארבעת סביו וסבתותיו של אפשטיין היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, אשר חצו את האוקיינוס והשתקעו בניו יורק בתחילת המאה ה-20 בחיפוש אחר חיים טובים יותר.
המשפחה חיה בצניעות בדירה שכורה בתוך בית עץ ישן שאיכלס שלוש משפחות שונות, בתוך מתחם המגורים "סי גייט". אפשטיין הצעיר נאלץ לחלוק את חדר השינה שלו עם אחיו מארק. אך למרות הדוחק היחסי, "סי גייט" הייתה קהילה מגודרת ומסוגרת, הממוקמת כשלושה קילומטרים מחוף הים.
עובדה גיאוגרפית זו אפשרה להוריו לגדל את ג'פרי ומארק בסביבה מוגנת, מבודדת יחסית מ"הגורמים הבעייתיים" והעברייניים ששרצו מעבר לגדרות השכונה. באותם ימים, לא היה זה חריג לראות ילדים בשכונה מרוויחים דמי כיס מביצוע שליחויות עבור מאפיונרים מקומיים, אך אפשטיין הצעיר התרחק מפעילויות כאלה כמו מאש.
הוא הצטייר כנער טוב וחיובי, ואף היה חניך בתנועת הצופים שסיים בהצלחה את שלב הטירונות כבר בגיל עשר. נראה היה שהוא מנווט את חייו כדי להימנע מצרות.
גרוסברג שפך אור על הדינמיקה המשפחתית ותיאר את ההורים, פולין וסימור, כ"אנשים נפלאים ואכפתיים". על האב, סימור, סיפר כי היה בו "המון אמפתיה. הוא שידר על תדר אחר לחלוטין, שום דבר שדומה למארק ולג'פרי". הניתוק הרגשי של אפשטיין מסביבתו, היעדר האמפתיה המוחלט שניסח אותו פסיכולוג משפטי שנים מאוחר יותר, היו כנראה תכונות מולדות שעמדו בסתירה מוחלטת לאופיו החם של אביו.
למרות הכל, אפשטיין שמר תמיד על מעין סנטימנטליות מעוותת לשכונת ילדותו; שנים רבות לאחר מכן, כאשר הקים את חברות הקש ורשת התאגידים שניהלו את נכסיו הרבים, הוא קרא להן על שם רחובות ילדותו – "מייפל", "לורל", "סייפרס" ו"נפטון".
"אנשים הם אידיוטים": הטיול לאירופה שעיצב את תפיסת עולמו המעוותת
מבחינה אינטלקטואלית, אפשטיין היה עילוי. הוא התבלט כתלמיד מחונן למתמטיקה, מורה שלו מהתיכון נזכר כיצד התלמיד הצעיר היה מתקן אותו "בכבוד רב" במהלך שיעורי המתמטיקה בכיתה.
במקביל, הוא היה פסנתרן מחונן. כבר בגיל 14, אפשטיין מצא דרך לתרגם את כישרונו לכסף, והחל להרוויח דמי כיס מנגינה באירועי בר מצווה וימי הולדת. הוא אף הדפיס לעצמו כרטיסי ביקור שבהם נכתב: "ג'ף אפשטיין: פסנתר. אקורדיון. לכל אירוע".
בשנת 1967, בהמלצת מורהו לפסנתר, הוא נשלח למחנה קיץ במרכז אינטרלוקן לאמנויות היוקרתי במישיגן. חוויה זו תתברר בדיעבד כאירוע מעצב בחייו, חשיפה ראשונה לעולם של פריבילגיה, וכמקום שבו, עשרות שנים לאחר מכן, יצוד את קורבנותיו הראשונות.
בגיל 16 בלבד, לאחר שקפץ שתי כיתות, אפשטיין סיים את לימודיו בתיכון. כבר אז, האמביציה והיהירות בערו בו. חבר לספסל הלימודים נזכר כיצד אפשטיין הבטיח לו שיום אחד הוא יהיה "אדם עשיר מאוד".
הוא המשיך ללימודים בקולג' הפרטי "קופר יוניון" בניו יורק על בסיס מלגה, שם למד מתמטיקה ופיזיקה. אולם, המסגרת האקדמית לא התאימה לו, והוא נשר לאחר שנתיים בלבד, כשהוא מסתפק בלקיחת קורסים בודדים במכון קוראנט למדעים מתמטיים של אוניברסיטת ניו יורק (NYU).
קפקא כותב בציניות על אותה תקרית: "הייתה לך כזו חוצפה להביא אותה לבית ה'יפה, התרבותי והמרשים' שלך בשדרת מייפל". ההתייחסות לבית הייתה כמובן סרקסטית, בית משפחת אפשטיין היה רחוק מלהיות מרשים.
שקרים באפר איסט סייד: המורה המתחזה שהפך את העשירים ל"ניסוי מדעי"
בשנת 1974, חלה התפנית הגדולה הראשונה. אפשטיין התקבל לעבודה כמורה למתמטיקה ופיזיקה בבית הספר "דלטון", מוסד הכנה אקסקלוסיבי ויוקרתי להחריד הממוקם באפר איסט סייד של מנהטן.
בראיון שהעניק ל"ביזנס אינסיידר" ב-2003, הוא הודה ש"עבודה לא הייתה משהו שחשבתי שיש בו הגיון רב", אך לאחר שקרא ספר על בתי הספר הפרטיים העשירים ביותר בארצות הברית, הוא שם לו למטרה להתקבל לדלטון. הסיבה? "היה שם מעמד שונה של תלמידים מזה שנתקלתי בו אי פעם".
הקבלה לדלטון הייתה מבוססת על תרמית מוחלטת. אפשטיין שיקר במצח נחושה בקורות החיים שלו, וטען כי הוא מחזיק בתואר בפיזיקה מ"קופר יוניון" ובתואר במתמטיקה מאוניברסיטת ניו יורק. בפועל, הייתה לו רק תעודת בגרות וללא כל הכשרה בהוראה. למרות זאת, הוא התקבל.
זו הייתה החשיפה המשמעותית הראשונה שלו אל העושר המופלג האמיתי של האליטה הניו-יורקית. בראיון גנוז שהעניק לעיתונאי מייקל וולף, סיפר אפשטיין כי הגיע למסקנה שלעשירים יש בדיוק את אותה כמות בעיות כמו לאנשים בקוני איילנד, רק שהן שונות וסובבות כמעט תמיד סביב גירושים וכסף.
הסוציולוג וולשו מתאר את המעבר הזה כמעשה נוכלות מזהיר: "הוא רואה את האפר איסט סייד, מנהטן, וכנראה מבין דרך לרמות את דרכו פנימה. זה בטח היה די משעשע כשהוא חזר הביתה ואמר לחברים שלו שהוא קיבל עבודה בבית ספר פרטי. בסגנון, 'האידיוטים המטופשים האלה. פשוט שיקרתי בקורות החיים וקיבלתי את העבודה'. אני בטוח שזה היה עניין הומוריסטי עבורו, שהוא הצליח לעשות את זה. 'וואו, האנשים האלה בטח ממש טיפשים'".
אולם, הקריירה החינוכית שלו הייתה קצרת ימים. לאחר תלונות מצד מחלקת המדעים על שיטות ההוראה שלו, ובשילוב עם היעדרויות חוזרות ונשנות, אפשטיין פוטר מבית הספר. אך בדיוק כשנראה היה שמעשה הנוכלות שלו הגיע לסיומו, נפתחה בפניו דלת חדשה, משמעותית הרבה יותר.
איש המכירות של וול סטריט: הבלוף שכמעט חיסל את הקריירה – וסלל את הדרך לפסגה
גרינברג היה ידוע כמנכ"ל בעל מדיניות גיוס ייחודית: הוא חיפש צעירים אמביציוזיים שהוא כינה "PSDs" – ראשי תיבות של "עניים, חכמים ובעלי תשוקה עזה להתעשר". אפשטיין, ללא ספק, התאים לפרופיל הזה כמו כפפה ליד.
כדי להתקבל ל"בר סטרנס", אפשטיין היה צריך לספק המלצות, והוא הפך את המשימה הזו למופע רמאות נוסף. הוא הכניס לרשימה את חברו טרי קפקא והעניק לו את התואר הבדוי "דוקטור". החבר שהיה בעל חברת הגגות שודרג לסטטוס של "פרופסור". הוא אפילו הכניס את בת זוגו דאז לרשימת הממליצים.
אך הבלוף כמעט והתפוצץ לו בפרצוף. חודשים ספורים לאחר תחילת עבודתו בבנק ההשקעות, בדיקת רקע שגרתית של קורות החיים שלו חשפה את מסכת השקרים: התגלה כי לא סיים את לימודיו ב"קופר יוניון" ושמעולם לא שימש כמרצה למתמטיקה באוניברסיטת UCLA בברקלי כפי שטען.
התרעות פיקוד העורף