לפני כשבוע הודיעה קובה כי נכנסה לשיחות עם הממשל האמריקני, בעקבות מצור נפט שהטיל הנשיא טראמפ. המצור דוחף את המדינה הקומוניסטית עמוק יותר אל תוך משבר כלכלי. הנשיא טראמפ התבטא בנושא ואמר כי הוא יכול לעשות "כל מה שאני רוצה" עם קובה, שכנתה הריבונית של ארצות הברית.
בנאום בפני פעילים זרים שהביאו סיוע הומניטרי לקובה, אמר דיאס-קאנל כי ארצו נערכת לאפשרות של "תוקפנות" אמריקנית. הוא ציין כי קובה אינה יושבת בחיבוק ידיים ומכירה באפשרות של תוקפנות נגדה. ברשתות החברתיות הוסיף הנשיא כי כל תוקף חיצוני ייתקל בהתנגדות בלתי חדירה.
העיתון "יו.אס.איי טודיי", בהסתמך על שני מקורות המעורים בתוכניות הממשל, פרסם כי הנשיא טראמפ מכין הסכם כלכלי עם קובה שיקל על הגבלות הסחר, אך יכלול "דרך החוצה" עבור דיאס-קאנל. העיתון "הניו יורק טיימס" דיווח מפי ארבעה גורמים המכירים את השיחות, כי ממשל טראמפ מבקש לדחוק את דיאס-קאנל מהשלטון, כשנותרו לו שנתיים לכהונתו כנשיא וחמש שנים כמנהיג המפלגה הקומוניסטית. שני הדיווחים ציינו כי ההצעה האמריקנית תותיר ללא פגע את משפחתם של הנשיאים לשעבר פידל וראול קסטרו. פידל קסטרו מת ב-2016, אך ראול בן ה-94 נותר בעל השפעה רבה, שמונה שנים לאחר שהעביר את הנשיאות לדיאס-קאנל בן ה-65.
הסכם מסוג זה יזכיר את האירועים בוונצואלה, שם הדיחה ארצות הברית את הנשיא ניקולס מאדורו ב-3 בינואר. במקום לנסות להקים ממשלת אופוזיציה, ארצות הברית שיתפה פעולה עם הנשיאה בפועל דלסי רודריגס, סגניתו לשעבר של מאדורו, שתפסה את השלטון לאחר שכוחות אמריקניים סילקו את מאדורו בפשיטה לפנות בוקר. בניגוד לריכוז הכוח שאפיין את שנות שלטון קסטרו מאז תחילת המהפכה ב-1959 ועד תחילת כהונתו של דיאס-קאנל ב-2018, הסמכות בקובה כיום מפוזרת בין מנהיגים בכירים במפלגה הקומוניסטית, פקידי ממשל נוספים והכוחות המזוינים.
דה קוסיו סירב לספק פרטים נוספים על הדיונים הדו-צדדיים, ולא ענה על שאלות לגבי המיקום והזמן שבו הם מתקיימים. עם זאת, הוא ציין כי ישנם נושאים רבים בעלי אינטרס משותף, כולל הסחר בין שתי המדינות שנותק עקב האמברגו הכלכלי האמריקני המקיף על קובה. הוא הזכיר גם את סוגיית הפיצויים הכלכליים שכל מדינה דורשת.
קובה תובעת את ארצות הברית על נזקים שנגרמו מהאמברגו, בעוד שישנן 5,913 תביעות של אמריקנים שנכסיהם הולאמו בקובה לאחר מהפכת 1959. דה קוסיו סיכם ואמר כי מדובר בנושאים מורכבים מאוד שניתן לדון בהם, אך הם דורשים דיאלוג ומהווים עניינים לגיטימיים.