כך קרה עם ארמניה, כך קרה עם קריסת משטר אסד בסוריה, וכך קורה כעת מול התקיפות על איראן. אף שהשותפות בין המדינות התהדקה דרמטית מאז הפלישה לאוקראינה ב-2022, עת איראן סיפקה לרוסיה מל"טים מתאבדים מסוג 'שאהד' וסייעה לה להקים "צי צללים" לעקיפת סנקציות, רוסיה כיום נעדרת יכולת, או רצון, לספק לטהרן מערכות הגנה מתקדמות כמו ה-S-400, שאותן היא צריכה עבור עצמה.
עם זאת, הפאסיביות הרוסית משתלמת לה היטב, שכן המלחמה במזרח התיכון משרתת באופן ציני את האינטרסים של הקרמלין. ראשית, המתיחות וסגירת מצר הורמוז מקפיצות את מחירי האנרגיה בעולם, מה שמזרים חמצן כלכלי קריטי לתקציב הרוסי המדולדל. הלחץ בשווקים כה רב, עד שהוא אילץ לאחרונה את משרד האוצר האמריקני להשהות זמנית סנקציות על מכירת נפט רוסי כדי להרגיע את עליית המחירים. החישוב פשוט: כל התייקרות של 10 דולר במחיר חבית נפט מזרימה לרוסיה כ-95 מיליון דולר מדי יום.
שנית, המערכה במזרח התיכון שואבת משאבים צבאיים אמריקניים יקרים, דוגמת מיירטים ותחמושת מונחית, בדיוק על חשבון הסיוע שייועד לקייב. בסופו של יום, בעוד פוטין חושף את חולשתה של רוסיה כמעצמה גלובלית שאינה מסוגלת להגן על שותפותיה, הוא במקביל מוכיח מיומנות מרשימה בגזירת קופון כלכלי וטקטי מהכאוס העולמי.
התרעות פיקוד העורף