המסע לחסאב מדובאי ממחיש את הניתוק של האזור. הנסיעה צפונה אורכת כשעתיים וחצי עד לגבול, שם בסופי שבוע פועל לעיתים רק חלון הגירה אחד. מעבר לגבול, הדרך הופכת לנסיעה של 35 דקות לאורך צוקים, כשמימי המפרץ הפרסי משתרעים משמאל וספינות ענק ממתינות במרחק בתוך הערפל החופי.
למרות המלחמה המשתוללת מעבר לאופק, תושבי המקום מנסים לשמור על שגרת חייהם. בימים האחרונים של חודש הרמדאן, צעירים מקומיים וחבריהם מאיחוד האמירויות השכנה התאספו בחוף באסה לארוחות שבירת הצום באווירה של שלווה למראית עין. בתוך סופרמרקט מקומי, משפחות עומאניות וגולים מדרום אסיה מסתובבים בין המעברים, כשהאוויר מלא בבליל שפות הכולל ערבית, הינדית וקומזארית.
עם זאת, המציאות חודרת פנימה. מוכר הודי המפעיל דוכן בסופרמרקט צופה בשידור חי בחדשות על המלחמה המתנהלת במרחק קילומטרים ספורים. למרות שחסאב נחסכה ברובה ממתקפות ישירות, החודש יורט כטב"ם אחד מעל העיירה.
בשעות הערב, לאחר תפילות הלילה במסגד המקומי, גברים מבוגרים מתיישבים באזורי ישיבה מסורתיים, שותים קפה ערבי מתובל בהל ותה מתוק. השיחות, שמתחילות כרכילות מקומית, גולשות במהרה לנושא התקיפות הצבאיות הסמוכות. עבור המבוגרים שבחבורה, המתיחות מעוררת זיכרונות מוכרים.
התרעות פיקוד העורף