על פי דיווח של ה"ניו יורק טיימס", עד כה אסיה הייתה מוגנת בזכות מלאי של מטענים מהמפרץ הפרסי שכבר היו בים לפני סגירת המצרים, אך הספינות האחרונות צפויות להגיע ליעדן בימים הקרובים. מצב זה מותיר את אסיה, הרוכשת כ-90 אחוזים מהגז הטבעי הנוזלי שמייצר המזרח התיכון, בפני פער משמעותי בין ההיצע לביקוש. פער זה צפוי להימשך לפחות עד שנת 2028, אז גל של ייצור גז מארצות הברית אמור להביא כמויות חדשות לשוק. מומחים מעריכים כי ייקח שנים עד שזרימת הגז מהמזרח התיכון תחזור לרמות שלפני המלחמה.
כתוצאה מהמחסור, מדינות רבות נאלצות לעבור לייצור חשמל מנפט ופחם. חברת הייעוץ "ווד מקנזי" מעריכה כי קוריאה הדרומית, המייבאת כחמישית מהגז שלה מהמזרח התיכון, תוכל למלא את הפער עד הקיץ באמצעות הגברת השימוש בתחנות כוח פחמיות, לאחר שהממשלה הודיעה על הסרת מגבלות השימוש בהן. ביפן, פחם עשוי לקזז עד 70 אחוזים מייצור החשמל מבוסס הגז. שתי המדינות אף ציינו כי ינקטו צעדים לחיזוק ייצור החשמל הגרעיני. בהודו, הממשלה הורתה לתחנות הכוח הפחמיות לפעול בתפוקה מלאה למשך שלושה חודשים החל מאפריל. מנגד, סין מוגנת יחסית מהזעזועים בזכות עתודות פחם מקומיות, גז מרוסיה ומערך נרחב של אנרגיית רוח ושמש.
בעוד שכלכלות עשירות יותר בצפון-מזרח אסיה יכולות לרכוש גז יקר בשוק הספוט, מדינות עניות יותר נאלצות לקצץ בצריכה. בפיליפינים, שהכריזה לאחרונה על מצב חירום לאומי בשל זינוק מחירי הדלק, הונהגו שבועות עבודה מקוצרים וחולק סיוע כספי לשליחי אופנועים. בפקיסטן נסגרו בתי ספר לשבועיים כדי לחסוך באנרגיה. המחסור בגז פחמימני מעובה בהודו ובפקיסטן הותיר מיליונים ללא יכולת לבשל ארוחות יומיות ואילץ אלפי עסקים קטנים ומסעדות להיסגר. במקביל, הפגיעה התעשייתית מחמירה, כאשר מגזרים הדורשים כבשנים בטמפרטורה גבוהה, כמו זכוכית, פלדה וקרמיקה, וכן ייצור דשנים, נאלצים להשבית פעילות. בוויטנאם, המחסור בגז מהווה מכשול משמעותי לתעשייה המקומית.
התרעות פיקוד העורף