הספקנות כלפי קליטת פליטים חוצה את הקשת הפוליטית בברלין. בקרב תומכי גוש המרכז-ימין (CDU/CSU) של הקנצלר פרידריך מרץ, 80 אחוזים שותפים לדאגה, בעוד שבקרב מצביעי מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" הנתון מזנק ל-98 אחוזים. אפילו במפלגה הסוציאל-דמוקרטית 63 אחוזים מביעים חשש, כאשר רק מצביעי מפלגת הירוקים נותרו אופטימיים יחסית. הדיון הציבורי מונע פחות מנהירה נוכחית של פליטים, ויותר מטראומת משבר ההגירה של 2015, אז חצו מאות אלפי מבקשי מקלט את הגבולות למערב דרך טורקיה ויוון.
למרות שארגונים בינלאומיים עדיין לא מזהים עקירה המונית, טורקיה, המהווה את שער הכניסה היבשתי המרכזי לאירופה, כבר נערכת למשבר. הרשויות באנקרה מכינות אמצעי חירום הכוללים מחנות אוהלים ואזורי חיץ המסוגלים לקלוט עד 90 אלף בני אדם.
אך הדאגה בגרמניה אינה מסתכמת רק בהגירה. שרת הכלכלה הגרמנית, קתרינה רייכה, התריעה כי התמשכות המלחמה עלולה להסב נזק של כ-40 מיליארד דולר לכלכלה המקומית עקב אינפלציה וזינוק במחירי האנרגיה, ואף הזהירה ממחסור בדלק כבר במהלך החודשים אפריל ומאי הקרובים.
במקביל, המלחמה מייצרת סדקים חסרי תקדים במדיניות החוץ המסורתית של ברלין. נשיא גרמניה, פרנק-ולטר שטיינמאייר, מתח ביקורת חריפה על ממשל טראמפ בארה"ב, וכינה את הסכסוך "הפרה של החוק הבינלאומי וטעות פוליטית גורלית".
גרמניה, המארחת כיום את הפזורה האיראנית הגדולה באירופה עם כ-319 אלף איש בעלי רקע איראני, מוצאת את עצמה בצומת דרכים בעייתי. החשש הגרמני ממחיש כיצד המלחמה במזרח התיכון הופכת במהירות למשבר רב-ממדי עבור ממשלת גרמניה, כזה המשלב חרדות הגירה, סכנות כלכליות ומתיחות דיפלומטית גוברת מול וושינגטון.
התרעות פיקוד העורף