הפער שהאיראנים מנצלים באמצעות מתקפות המצרר הללו חורג מעבר לעקיפה טקטית של מערכות ההגנה. הוא מטיל לחץ כבד ומתמשך על המלאי היקר של מיירטי שכבת הביניים, בניסיון להשמיד את האיומים לפני שהם פורקים את מטענם הקטלני. על פי הדיווחים, במהלך חמישה שבועות של לחימה שיגרה איראן למעלה מ-500 טילים בליסטיים לעבר ישראל, כאשר לפחות 30 מהם נשאו ראשי נפץ של פצצות מצרר מסוכנות.
איראן פיתחה מספר סוגים של פצצות מצרר שניתן לפזר בשלבי המעוף הסופיים. טיל איראני טיפוסי מכיל בין 20 ל-30 פצצות תת-חימוש, אך טילים גדולים יותר, דוגמת אלו ממשפחת טילי ה"ח'ורמשהר", מסוגלים לשאת עד 80 פצצות מצרר שכל אחת מהן מכילה חומר נפץ רב. מומחה מ"הקרן להגנת הדמוקרטיות" ציין כי איראן מכנה אותם "ראשי נפץ גשומים", שכן הם מתפזרים על פני שטח גיאוגרפי רחב בהרבה מאשר ראש נפץ קונבנציונלי שנופל בנקודה אחת.
על פי ניתוח עדכני של רשת CNN, במתקפות האחרונות פיזרה איראן פצצות מצרר על פני שטחים באורך של כ-11 עד 13 קילומטרים. הפיזור מתבצע בגובה של כ-23 אלף רגל (כ-7 קילומטרים), מה שמציב אתגר אדיר בפני מערכות כמו הפטריוט וקלע דוד, שטוחי היירוט שלהן מוגבלים יותר. ברגע שהמטען משתחרר באוויר, מטרה גדולה אחת הופכת לעשרות מטרות קטנות ומהירות שקשה מאוד ליירט.
הטקטיקה הזו, שמאלצת שימוש במיירטים שעלותם מיליוני דולרים מול פצצות זולות, מעוררת דאגה גלובלית הרחק מישראל. ב-"The War Zone" מדגישים כי סין עוקבת באדיקות אחר התוצאות במזרח התיכון, ועשויה להשתמש בנחילים של טילים כאלו בעימות עתידי באוקיינוס השקט כדי לשתק בסיסי ענק אמריקאיים באי גואם. מומחים מציינים כי אירועים אלו רק מחזקים את הצורך האסטרטגי לקדם תוכניות כמו "כיפת הזהב" של ממשל טראמפ, שמטרתן לבסס מערכת הגנה חללית רב-שכבתית. בינתיים, הלקח המרכזי שנלמד בשטח הוא שההגנה הטובה והזולה ביותר היא כנראה לתקוף ולהשמיד את המשגרים עוד בטרם בוצע השיגור.
התרעות פיקוד העורף