כפי שעולה מהדיווח ב"ניו יורק טיימס", שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות ידע עליות ומורדות. בשנות ה-80, בעיצומה של מלחמת איראן-עיראק, זינקו מכירות הנשק הסיני לאיראן (במקביל למכירות דומות לעיראק), והגיעו לשיא ב-1987. עם זאת, בעשורים האחרונים, לאור אמברגו הנשק של האו"ם והסנקציות האמריקאיות, המכירות הישירות כמעט ונעלמו. במקומן, בייג'ינג עברה לאסטרטגיה מתוחכמת של העברות טכנולוגיה.
משנות האלפיים, סין מנסה להלך על חבל דק. מחד, היא מעוניינת לשמור על יציבות במפרץ הפרסי המספק כשליש מייבוא הנפט שלה, וחיזקה קשרים עם יריבות איראן כמו סעודיה והאמירויות. מאידך, היא עברה לספק לטהרן טכנולוגיות "דו-שימושיות", רכיבים אזרחיים לכאורה, ששימשו את איראן להשגת כימיקלים לדלק טילים בליסטיים ורכיבים חיוניים לכטב"מים.
למרות ניסיונות ההסתרה, משרד האוצר האמריקאי ממשיך להטיל סנקציות על חברות קש סיניות. במקביל, סוכנות של הקונגרס האמריקאי התריעה לאחרונה כי גובר החשד שאיראן רותמת את מערכת הניווט הלוויינית הסינית "ביידו" כדי לכוון ולדייק את תקיפות הטילים והכטב"מים שלה ברחבי המזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף