תרחיש של עימות בטייוואן מציב איום כפול, הן על אספקת האנרגיה של האי עצמו והן על הכלכלה העולמית כולה, התלויה בשרשראות האספקה הטכנולוגיות שלו.
למרות שלטייוואן יש הגנות קשוחות הכוללות ביצות, סלעים, מחסומי בטון, גיוס חובה לגברים וכבישים המשמשים כמתקנים צבאיים, יש לה נקודת תורפה משמעותית בתחום האנרגיה. כפי שפורסם ב-The Japan Times, כ-39 אלף ספינות עוגנות בנמלי טייוואן מדי שנה, יותר ממספר הספינות שעוברות במצר הורמוז.
כחמישית מהמטען הנכנס הוא פחם, נפט וגז טבעי, המפעילים 85% מרשת החשמל של האי ו-99% מצי הרכבים. רוב האספקה עוברת דרך קומץ נמלים הפונים לחוף של סין, שנמצא במרחק של 130 קילומטרים בלבד.
פוליטיקאים מקומיים כשלו בטיפול במשבר. מפלגת השלטון הדמוקרטית-פרוגרסיבית הביאה לסגירת הכור הגרעיני האחרון, בעוד שמפלגת האופוזיציה קוומינטנג הכשילה מיזמי אנרגיית רוח ושמש. למרות הטענות על חוסר מקום, כ-54 אלף הקטרים משמשים לתיירות חקלאית ו-575 אלף הקטרים נוספים הם מטעי יערות, אף על פי ש-99% מהעץ בטייוואן מיובא.
לו טייוואן הייתה שומרת על תחנות הכוח הגרעיניות שלה ומוסיפה חדשות, כפי שעשתה קוריאה הדרומית, ומנצלת שטחים נטושים לאנרגיה סולארית, היא הייתה יכולה להגיע לעצמאות אנרגטית.
ההשלכות של מתקפה על טייוואן יורגשו הרבה מעבר לגבולות האי. על פי דיווח ב-The Free Press, תרחיש של פלישה יחל ללא אזהרה מוקדמת, עם ניתוק כבלים תת-ימיים, מתקפות סייבר על תחנות כוח בטייפה, ושיגור טילים שיפגעו בנשיא, בסגן הנשיא, בבסיסי צבא ובתשתיות תקשורת. במקביל, השווקים הפיננסיים בעולם יקרסו.
התרעות פיקוד העורף