החלק החריף ביותר בדבריו של קארוויל הוקדש לתופעת השנאה עצמה, אותה הוא רואה כסכנה מוחשית. "הדברים האנטישמיים האלה הם פשוט מעוררי בחילה", הצהיר נחרצות. "זו בעיה אמיתית, בעיה שרק הולכת ומחמירה, ואנשים חולים מזה. הפצעים של האנטישמיות עדיין טריים מדי מכדי שלא ניקח את זה ברצינות".
קארוויל, שגדל בדרום ארצות הברית בתקופת חוקי ג'ים קרואו הגזעניים, הבהיר כי הוא אינו מוכן להשתייך לארגון שנותן לגיטימציה לשיח כזה: "אני לא רוצה להיות חלק ממפלגה פוליטית שסובלנית לשנאה או לעיתים אף מעודדת אותה".
למרות הביקורת העזה, קארוויל הקפיד לסייג ולציין כי רוב המצביעים ונבחרי הציבור הדמוקרטים אינם שותפים לעמדות הקיצוניות הללו. עם זאת, הוא הזהיר כי "הצעקנים מקבלים במה גדולה יותר מכל אחד אחר".
לקראת סיום הראיון, הציע קארוויל נקודת מבט ברורה לגבי גבולות השיח: "זה בריא לנהל ויכוח. אתם יכולים לתקוף את ממשלת ישראל כמה שתרצו - גם אני לא סובל אותה, אבל אני אוהב את מדינת ישראל. פשוט אסור לבלבל בין המשטר לבין העם".
התרעות פיקוד העורף