חיזבאללה מאיים, המחנה הנוצרי מתלבט
סעודיה לוחצת על בלמים
מייקל יאנג מעריך כי הנשיא עאון עצמו נסוג מעט. לדבריו, עאון מדבר כעת על חזרה להסכם שביתת הנשק מ-1949 ועל מסגרת יוזמת השלום הערבית, אף שבפועל ייתכן שהיה מוכן ללכת רחוק יותר. ראש הממשלה סלאם, לדבריו, צפוי ללכת בעקבות הקו הסעודי.
מנגד, במחנה הנוצרי יש מי שסבורים שלבנון אינה צריכה להמתין לאישור מבחוץ. סמי ג'ומאייל, שנפגש עם השליח הסעודי בביירות, דחה את הטענה שסעודיה נתנה הוראות. גם פייר אבי עאסי אמר כי לבנון צריכה לפעול לפי האינטרס הלאומי שלה, ואם התנאים יבשילו - להתקדם לשלום בלי להמתין לאיש.
שלום רחוק, טאבו שנשבר
בשלב זה, המרחק בין דיבור על שלום לבין הסכם ממשי עדיין גדול. חיזבאללה מחזיק בנשק, ישראל דורשת את פירוקו, לבנון דורשת נסיגה ישראלית, וסעודיה מבקשת לעגן כל מהלך במסגרת ערבית רחבה יותר שתכלול גם את הסוגיה הפלסטינית. בתוך המערכת הלבנונית עצמה, השיח טעון בזיכרונות מלחמת האזרחים, שיתוף הפעולה של חלק מהכוחות הנוצריים עם ישראל ב-1982, והכישלון של הסכם 17 במאי.
ובכל זאת, משהו השתנה. אם לפני שנה כמעט לא ניתן היה לדמיין פוליטיקאים לבנונים מדברים בגלוי על שלום עם ישראל, היום השאלה כבר מונחת על השולחן - גם אם בזהירות, גם אם דרך מונחים עקיפים, וגם אם תחת איומי חיזבאללה.
לבנון אינה בדרך להסכם שלום מחר בבוקר. אבל היא כבר לא נמצאת בדיוק במקום שבו הייתה. המלחמה בדרום, הלחץ האמריקני, המעורבות הסעודית, שחיקת חיזבאללה והעייפות הציבורית פתחו חלון שיח חדש. השאלה היא אם החלון הזה יוביל להסדר ביטחוני מוגבל, לחזרה להסכם שביתת הנשק של 1949 - או, בעתיד רחוק יותר, לשיחה אמיתית על שלום.
התרעות פיקוד העורף