במכתבו, פזשכיאן בחר להציג את ארצו כקורבן וטען כי התקיפות האמריקאיות והישראליות היו "לא רק נגד איראן, אלא נגד שלטון החוק וערכי האנושות כולה". "אני מעריך את עמדתך המוסרית וההגיונית בנוגע למתקפות הצבאיות האחרונות נגדנו", כתב הנשיא לאפיפיור בטון שנועד לזכות באהדה בינלאומית.
בניסיון לייצר תדמית סובלנית למשטר בטהרן, ציין פזשכיאן כי בני הדתות השונות באיראן - בהם מוסלמים, נוצרים, יהודים וזורואסטרים - חיו יחד בשלום במשך מאות שנים, על בסיס קשרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים. עם זאת, הוא מיהר להצדיק את תגובתה הצבאית של ארצו. לדבריו, הנוכחות של בסיסים צבאיים אמריקאיים במדינות האזור, שמהם לטענתו שוגרו התקיפות נגד איראן, היא זו שאילצה את הכוחות המזוינים האיראניים להגיב, במסגרת מה שהגדיר כ"הגנה עצמית לגיטימית". פזשכיאן שב והדגיש כי טהרן נותרה מחויבת לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ודיפלומטיה, והביע תקווה שהקהילה הבינלאומית תפעל באחריות לנוכח "הפעולות הבלתי חוקיות של ארה"ב".