לאחרונה, פוליטיקאים ישראלים אימצו שיח שגורם לתקופה זו להרגיש כמו זיכרון רחוק מאוד. פוליטיקאים ומומחים מנסחים כעת באופן פעיל תרחישים של עימות בין ישראל לטורקיה. אז, האם ישראל וטורקיה יצאו למלחמה בעשור הקרוב? זה לא תרחיש סביר, אבל זוהי שאלה מועילה לבחון האם הארכיטקטורה שהפכה פעם מלחמה כזו לכמעט בלתי נתפסת עדיין מחזיקה מעמד.
המדיה החברתית הפכו למרכזית ביותר בשיח הפוליטי, כך שקיטוב כבר אינו רק עניין פנימי אלא גם גורם משמעותי המעצב את השיח הפוליטי ביחסים בינלאומיים. כוח פוליטי, פחות או יותר בכל מקום, נשען יותר ויותר על הגדרת עצמך מול האחר. בסביבה זו, מסגור שלילי של האחר כאויב הוא מעשי יותר מבחינה פוליטית מאשר הגדרה עצמית חיובית.
לפני עשרים שנה, הדיפלומטיה הציבורית של ישראל הסתמכה על תדמית של "אומת סטארט-אפ" ליברלית ומתקדמת טכנולוגית. במקום לממן טרולים ברשתות החברתיות, ישראל נהגה לממן צילומים של חיילות בצה"ל עבור מגזיני הג'נטלמנים המערביים. הימים האלה חלפו. דיפלומטיה הציבורית כבר אינה עוסקת רק במיתוג לאומי; כעת מדובר במסגור נרטיב הלוחמה באמצעות שיח של קיטוב. נרטיב זה מתייחס לדיכוטומיות: זיהוי אלו המוצגים כמודרניים, אלו המוצגים כמסוכנים, אלו המזוהים עם מוסד הביטחון המערבי, ואלו המודרים מחוצה לו.
תרחישים בעלי סבירות נמוכה שימושיים משום שהם חושפים כיצד ארכיטקטורה זו יכולה להיות מאתגרת על ידי דינמיקה פוליטית וכלכלית משתנה. אז בואו ניקח אחד מהם:
עם סיום כהונתו ב-2028, הנשיא טראמפ מבטיח את מורשתו עם פרישה חד-צדדית מנאט"ו. במקביל, הסלמה של התקפות איראניות דוחפת את מדינות המפרץ לנקודת שבירה, ופוגעת ביחסים עם וושינגטון בגלל המחירים הגבוהים של הסכסוך הממושך. ככל שכוחות אמריקאים יוצאים מהמפרץ, ארה"ב בוחרת בעלת ברית בטוחה ואמינה, ישראל, כמרכז החדש לכוחותיה במזרח התיכון.
במהלך שני העשורים האחרונים, הפער בין ישראל לטורקיה יוחס לעתים קרובות למנהיגות, להבדלים אידיאולוגיים ולמצב בעזה. אף על פי כן, התרחש שינוי מבני ועמוק יותר: דוקטרינת הביטחון של ישראל הפכה למניעתית ומיליטרית יותר ויותר; הפוליטיקה האמריקאית הפכה פחות צפויה; ואירופה הפגינה דאגה גוברת בנוגע להגירה ולאסלאם. בעוד שתרחיש זה מסתמך על מספר "אם", חציית כל סף פירוק אמצעי הגנה קריטיים ומאיצה את הדרך להסלמה.
הנקודה היא להבין מה מונע כיום מלחמה, ולבחון את הדינמיקה הבסיסית שפוגעת באמצעי הרתעה אלה. התקדמות זו ממחישה עד כמה מהר ארכיטקטורה שנבנתה במשך עשרות שנים יכולה להישחק על ידי קיטוב פנימי ולוחמה נרטיבית.
התרעות פיקוד העורף