היום, כמו מדי שנה ב־27 בינואר, יציינו ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי, שיעמוד השנה בסימן 70 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, כאשר הטקס המרכזי ייערך במחנה הגרמני על אדמת פולין. נשיאי גרמניה, צרפת, פולין ומנהיגים ואישים נוספים מרחבי העולם, כמו גם ניצולי שואה רבים, ייקחו היום חלק בטקס על מנת לציין את היום שבו שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום.
מי שדווקא לא יהיה נוכח בטקס הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לטענת הקרמלין, הנשיא הרוסי לא קיבל הזמנה רשמית לקחת בו חלק, אולם בהנהלת מוזיאון אושוויץ ובממשלת פולין, מארגנות הטקס, אמרו כי לא מדובר בהחרמה מכוונת, אלא לא נשלחו הזמנות אישיות. לטענתן, כל מדינה שתרמה סכום כסף לשימור המחנה הוזמנה לשלוח נציגים לטקס.
קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, תיקח גם היא חלק בטקס כאשר היא מלווה בקבוצה של 30 ניצולי אושוויץ ובני משפחתם, שיעשו איתה את המסע מישראל לפולין. "אין לי ספק שהחזרה של הניצולים לאושוויץ, 70 שנה לאחר שהם יצאו משם, יהיה אירוע מרגש מאוד עבורם", אמרה אביטל. "עצם העובדה שהם יהיו שם, והם חיים, וכולם עברו את גיל 80, זה אירוע חשוב ומרגש עבורם ועבורנו".
"היחס השתפר לאין שיעור בשנים האחרונות. זה לקח הרבה מאוד זמן ומאבקים, אבל בשנת 2007 בתקופת ממשלת אולמרט החל להתרחש השינוי לטובה, ואני חייבת לציין שגם בממשלה היוצאת כעת ניתן היה לראות רצון אמיתי לשנות ולשפר את מצבם של ניצולי השואה. לא מבחינת תמיכה כספית, אלא קיצור ביורוקרטיה, סיוע לאלמנים ואלמנות ועוד. מעבר לכך, אנו מיוצגים בוועידת התביעות ומדי שנה לוקחים חלק בדיונים עם ממשלת גרמניה, שהסכימה להגדיל מאוד את האמצעים שהיא מעמידה לרשותנו מבחינת סיוע לניצולים".
"היו כמה ניצולים שאמרו לנו כי הם לא מוכנים לחזור שוב לאושוויץ בשום אופן. אחד הלקחים שהופקו מהטקסים בשנים החולפות היה למנוע מניצולי השואה המבוגרים לשהות זמן רב מדי בחוץ, בקור המקפיא של חודש ינואר בפולין. לכן דאגו השנה כי הניצולים לא ייאלצו לכתת את רגליהם אל החלק בטקס שייערך באוויר הפתוח, והם יישארו באוהל המחומם שיוקם בכניסה למחנה".
משה העליון, 89, נולד בסלוניקי ביוון. ב־9 באפריל 1941 פלשו הגרמנים לעיר הולדתו, וכמה ימים לאחר מכן נפטר אביו ממחלה קשה. באמצע מרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של יהודי העיר לאושוויץ ובתוך זמן קצר חוסלה כל אוכלוסייתה היהודית של סלוניקי. על אחד המשלוחים האלו היו גם העליון וכל משפחתו. "תחילה סיפרו לנו שאנחנו נוסעים לקרקוב בפולין, אבל רק כשירדנו מהרכבת וראינו את האסירים האחרים בבגדי הפסים, הבנו שהגענו לאושוויץ", הוא מספר. "שם המשפחה הופרדה. מי שיכול היה לעבוד נותר בחיים, וכל השאר הוצאו להורג. הייתי באושוויץ 21 חודשים, עד פינויו של המחנה. הייתי בטרנספורט האחרון שיצא מאושוויץ, והעבירו אותנו למטהאוזן".
לאחר ששרד את השואה, עלה העליון לישראל ובמשך שנים ארוכות שירת בצבא קבע, ואת זמנו הפנוי הקדיש לכתיבת שירה שנוגעת כולה לזיכרונותיו ממחנות ההשמדה. גם הוא ייקח היום חלק בטקס לציון 70 שנה לשחרור המחנה. "ביקרתי בעבר כמה פעמים באושוויץ", הוא אומר. "הביקור הראשון היה בשנת 1987 ולאחר מכן התלוויתי למשלחות של צה"ל ובתי ספר. הפעם מדובר באירוע מיוחד עבורי כי את ההזמנה קיבלתי ישירות מנשיא פולין, וגם יש ייחוד מסוים כי מדובר ביום השנה ה־ 70 לשחרור המחנה. עם זאת, כבר התרגלתי לביקורים באושוויץ וגם הגיל כבר עושה את שלו כך שאין התרגשות מיוחדת. רק כאשר אני רואה את הבלוק הראשון אליו הגעתי, 8A, אני חש תחושה שונה".
"בראש השנה של 1943 הייתי מאושפז בבית חולים, שהיה אולם ענק עם מיטות. באותו יום כינסו את כל היהודים בפינה מסוימת, ואז ביקשו מאיתנו להוריד את הבגדים והחלו לבדוק אותנו. לכל חולה היה כרטיס אישי וראינו את החיילים שמים את הכרטיסים בשתי ערימות שונות. הבנו שערימה אחת היא של אלו שהולכים אל מותם, והערימה השנייה היא של אלו שיושארו בחיים. כמה ימים לאחר מכן, בליל יום כיפור, הגיעו כמה חיילים והודיעו 'אנו נקרא מספרים. כל מי שנקרא במספר שלו שיצעד קדימה. אנו לוקחים אותו לבית הבראה, מאחר שהוא חלש במיוחד'. הבנו את הכוונה האמיתית שלהם. הם החלו לקרוא מספרים, ואתה יכול לדמיין את המתח העצום שהיה שם. אנשים צעקו ובכו, וכמו שאתה מבין הם לא קראו את המספר שלי. אני לעולם לא אשכח את הרגעים האלו".
גם קתלין שוורץ, 78, ילידת הונגריה, תהיה היום בטקס באושוויץ. היא נלקחה לאושוויץ בגיל 8, יחד עם כל משפחתה, בקרון רכבת שנועד להובלת בהמות. "לעולם לא אשכח את הריח שהיה באותו קרון", היא מספרת. לאחר שכל משפחתה הוצאה להורג בתאי הגזים נלקחה שוורץ על ידי אנשי האס-אס להיות אחת מקורבנות הניסויים של ד"ר מנגלה. בעקבות אותם ניסויים לא יכלה שוורץ להביא ילדים לעולם.
על הזיכרון המשמעותי ביותר שילווה אותה במסע הזה חזרה לאושוויץ, היא מספרת: "נלקחתי לעבור ניסויים רפואיים מידיו של ד"ר מנגלה. בשלב מסוים התמוטטתי ונפלתי. הנאצים חשבו שאני מתה, וזרקו אותי לתוך מריצה שנועדה להובלת גופות, ומשם זרקו אותי לתוך בור עם ערימת גופות נוספות. בשלב מסוים התעוררתי עם ערימת גופות עלי, והתחלתי לבכות ולקרוא לאמא שלי. מישהו שמע את הקול שלי, והרגשתי לפתע שמישהו מסיר את ערימת הגופות מעלי ומושך אותי החוצה. הוא הוביל אותי לאחד הצריפים והותיר אותי שם. אני לא יודעת עד היום למי אני חייבת את חיי".
"אנו מארגנים את הטקס לציון 70 שנה לשחרור אושוויץ יחד עם ממשלת פולין, מוזיאון אושוויץ־בירקנאו, וקרן 'שואה' של סטיבן ספילברג", מספר רוברט זינגר, מזכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, אחד הארגונים שעומד כאמור מאחורי הטקס. "באירוע אמורים לקחת חלק אלפי בני אדם, ביניהם 105 ניצולי אושוויץ שאנו מביאים מ־ 19 מדינות שונות, וכן חיילים של הצבא האדום ששחררו את אושוויץ ומשלחת של צה"ל. זיכרון השואה הוא אחד הנושאים החשובים שבו אנו עוסקים, לרבות ניהול משא ומתן עם ממשלת גרמניה על פיצויים, השבת אמנות שנבזזה ועוד. נשיא הקונגרס היהודי רונלד לאודר, שיעמוד בראש האירוע, מעורב במאמצים לשמר את אושוויץ עבור הדורות הבאים ויחד עם חבריו גייסו כבר 40 מיליון דולר למטרה הזו".
"הסיכוי שבטקס לציון 80 שנה לשחרור אושוויץ הרבה ניצולים עדיין יהיו בחיים הוא אפסי. המוטו של האירוע הוא 'שהעולם יידע', ולכן אנו מייחסים חשיבות גדולה לכלי התקשורת שיגיעו לסקר את האירוע מכל רחבי העולם. אמורים להגיע 800 ־ 900 עיתונאים. אנו נקרין במהלך הטקס גם סרט שהכין ספילברג במיוחד עבור האירוע. החשיבות הגדולה של הטקס היא להעביר את המסר לדורות הבאים, ולכן דאגנו גם להביא לטקס באושוויץ משלחות של תלמידים מכל רחבי העולם".
התרעות פיקוד העורף