"אם הייתי יכול לדבר עם הקטור טימרמן, הייתי אומר לו שאני לא רוצה לדבר איתו, זה אדם שאני לא יכול להאמין בו", אומר יצחק אבירן, מי שהיה שגריר ישראל בארגנטינה בזמן הפיגוע במשרדי הקהילה היהודית ביולי 94’. “טימרמן אחראי על ההסכם בין ארגנטינה לאיראן, פעמים רבות הייתה לו ביקורת על ישראל, לא משנה איזו ממשלה שלטה כאן. בקהילה היהודית בארגנטינה סולדים מהדברים האלה".
הרצח בשבוע שעבר של אלברטו ניסמן, התובע הפדרלי שחקר את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית, גרר את שר החוץ של ארגנטינה הקטור טימרמן לפרשה. ניסמן טען שנשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר וטימרמן טייח את המעורבות האיראנית בפיגוע, בין השאר כדי לשמור על קשרי סחר עם איראן. טימרמן הכחיש ואמר שטענותיו של ניסמן כוזבות. “אני מצטער על מותו", אמר והוסיף שנודע לו על המוות בהודעה כתובה שנשלחה אליו בעת שטס מבואנוס איירס לניו יורק כדי להשתתף בדיון בעצרת הביטחון של האו"ם על ביטחון ושלום. בדיון הוא לא הזכיר את הרצח של ניסמן.
מכריו בישראל של הקטור טימרמן אינם מתפלאים על המערבולת שאליה נקלע. “הוא אדם אינטליגנטי", אומר ישראלי שלמד איתו בבית הספר בבואנוס איירס, “אבל מאז ימי בית הספר הוא התקלקל, והיום הוא אחד האנשים השנואים ביותר בקהילה היהודית בארגנטינה. ניסמן צדק, הוא מכר את קורבנות הפיגוע לאיראנים".
הקטור טימרמן, 61, הוא בנו של הסופר והעיתונאי היהודי יעקב טימרמן, שהגיע לארגנטינה מאוקראינה עם משפחתו בגיל 5 וגדל בבואנוס איירס. בגיל 20 התחיל יעקב טימרמן לעבוד כעיתונאי, התנגד לחואן פרון, נכנס לרשימה השחורה של המשטר ועבד בתקשורת הצרפתית, ואף היה עורך של עיתון הקרן הקיימת בארגנטינה. כשהוסר מהרשימה השחורה ייסד את “לה אופיניון", יומון עם תפוצה של מאה אלף עותקים. עסקי העיתונות נחלו הצלחה כלכלית, ולזה נוסף גם עושרה של אשתו של טימרמן, רישה, שלמשפחתה היו קרקעות ומטעי כותנה בכל רחבי ארגנטינה.
שלושה בנים נולדו לבני הזוג יעקב ורישה טימרמן: דניאל הבכור, הקטור וחביאר. “תמיד היה לי הרבה מאוד כסף", התגאה בעבר הבן דניאל בראיון עיתונאי. כסף גדול ופוליטיקה היו מסימני ההיכר של המשפחה, והפוליטיקה קטעה את החיים הטובים בארגנטינה. טימרמן האב התנגד למשטר הגנרלים, נעצר באפריל 77’, עבר בכלא עינויים ובספטמבר 79’, אחרי שנתיים וחצי במעצר, חלקן במעצר בית, עלה לישראל. “כבר עכשיו אני מרגיש אזרח ישראלי", אמר בשדה התעופה לעשרות העיתונאים שקיבלו את פניו, “חבל שלא הביאו את אבי מרוסיה לישראל במקום לארגנטינה".
בניו דניאל, הקטור וחביאר ואשתו רישה כבר היו בישראל. המשפחה קנתה דירה ברמת אביב בתל אביב, יעקב טימרמן התחיל לכתוב טורים ב"מעריב" וכתב את ספרו “אסיר ללא שם, תא ללא מספר" שתיאר את חוויותיו בכלא והפך לרב־מכר עולמי עטור פרסים. בסוף שנות ה-70 יעקב טימרמן היה כוכב בינלאומי עם סרט על חייו שהופק בהוליווד, אינספור ראיונות עיתונאיים בכל רחבי העולם וכבוד שרק עיתונאים מעטים זוכים לו.
חביאר, או בשמו הישראלי אורי, צעיר בניו של יעקב טימרמן, גר בארץ כמה שנים, שירת בצבא ואף היה ממקימי תא הסטודנטים “אלטרנטיבה" באוניברסיטת תל אביב. תחת הכותרת “הרהורים של אב" כתב יעקב טימרמן ב"מעריב" בינואר 80’ שהוא גאה ומאושר מפעילותו הפוליטית של הבן אורי, אם כי התקשה להסתגל לעובדה שבנו בחר בדרך זו. “חזרתי והסברתי לבני את הסכנות", הוא כתב.
עם תום לימודיו באוניברסיטת תל אביב עבר חביאר טימרמן לניו יורק, והיום הוא עוסק במסחר במטבע חוץ ונחשב למומחה בשווקים מתפתחים.
כמו כל בני משפחתו גם הקטור טימרמן נדד בעולם. בעקבות מעצרו של אביו ב-77' הוא הגיע כאמור לישראל עם אחיו. אחרי חודשים ספורים עבר לניו יורק, למד לתואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה, כתב טורי דעות ב"ניו יורק טיימס" ובעיתונים נוספים והיה ממייסדי “הומן רייטס ווטץ’". ב-89’ חזר לארגנטינה, כתב בעיתונים מקומיים, ייסד שני מגזינים וב־ 2004 התמנה לקונסול כללי של ארגנטינה בניו יורק. שלוש שנים אחר כך התקדם לתפקיד שגריר ארגנטינה בארצות הברית וב־ 2010 התמנה לשר החוץ.
“לא התפלאתי כשהוא התקרב למשפחת קירשנר", אומר השגריר אבירן, “הוא אדם עשיר מאוד. מבחינה כלכלית לא הייתה לו בעיה והוא חיפש מה לעשות, וכמו בכל מקום בעולם גם בארגנטינה ההון והשלטון מתחברים זה לזה".
לדברי אבירן, לפני שטימרמן התמנה לקונסול בניו יורק, “הוא בא אלי לשגרירות וביקש שאעזור לו ליצור קשרים עם יהודי ארצות הברית. לא הסכמתי לעזור לו. למרות השנים הרבות שעברו אני מתקשה לשכוח את אביו. עשינו כל מאמץ כדי להוציא את האב מהקלבוש, והייתה לנו רק בקשה אחת: שלא יספר איך הוציאו אותו מבית הסוהר כדי שנוכל להמשיך ולסייע ליהודים אחרים שהיו כלואים בבתי כלא בארגנטינה. הוא לא הספיק להגיע למדריד ושם כבר אמר ששגריר ישראל בארגנטינה שיחק גולף עם הגנרלים, ולכן יש לישראל קשרים טובים עם הגנרלים. לא אהבתי את הגישה של האב, וכשהבן הקטור בא אלי לשגרירות, עוד לפני שהתמנה לקונסול, וביקש ממני לסייע בהסברה של ישראל, לא הסכמתי כי האיש לא מצא חן בעיני והיה לי קשה לקבל אותו לעבודה לאור הניסיון שלנו עם אביו. בעיני הבן דומה לאביו", הוא אומר.
טימרמן נשוי לאנבל סילסקי, יורשת של משפחת סילסקי, המשפחה היהודייה העשירה ביותר בארגנטינה שהקימה רשת של מאות מעבדות רפואיות והביאה לארגנטינה את הפניצילין ואת החיסון נגד פוליו. המעבדות נמכרו לפני שנים אחדות ברבע מיליארד דולר, המשפחה מעורבת בעסקים נוספים בתחום התשתיות והמים, ואף תרמה סכום נכבד לאוניברסיטה העברית בירושלים.
מאז שהתמנה לשר החוץ טימרמן ביקר בישראל כמה פעמים. אחד הביקורים הוגדר כאישי - הוא הגיע לבקר את אחיו דניאל. באפריל 2011 הוא חתם עם שר החוץ אביגדור ליברמן על הסכמים דו־צדדיים בין ישראל לארגנטינה, שיבח את היחסים בין שתי המדינות והבטיח שארגנטינה עושה ככל יכולתה כדי לחקור את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית. ב־ 2013 חתם עם הנשיאה קירשנר על מסמך הבנות עם איראן ועורר את זעמה של ישראל ושל הקהילה היהודית בארגנטינה.
כשנשאל מדוע חתם על הסכם עם מדינה שהנשיא שלה מחמוד אחמדינג’אד מכחיש שואה, השיב טימרמן שהוא לא נפגש עם האיראנים כדי לדון בשואה אלא כדי לקדם את חקירת הפיגוע. “אם תהיה לי הזדמנות לדבר עם האיראנים על השואה, אומר להם מה דעתי", הוא הבטיח ואף מתח ביקורת על מתנגדיו בישראל. “חוגים הקרובים לממשלה בישראל אינם רוצים בדיאלוג עם איראן, הם רוצים רק פתרון צבאי לבעיה האיראנית, וארגנטינה אינה מאמינה בכך", הוא אמר.
בעקבות החתימה על ההסכם דרשה ישראל הבהרות משגריר ארגנטינה בישראל. בתגובה טימרמן הזמין את שגרירת ישראל בארגנטינה, דורית שביט, לנזיפה דיפלומטית. בשיחה סוערת הוא אמר לה שארגנטינה אינה מזמינה את השגרירה הישראלית לשיחות הבהרה כשישראל עורכת מבצעים צבאיים בעזה או בונה בהתנחלויות. אין לישראל זכות לבקש הסברים, הוא אמר לשגרירה, אנחנו מדינה ריבונית, וישראל אינה מייצגת את העם היהודי או דוברת בשמו. באפריל האחרון הוא שב וביקר בישראל.
אבירן אינו קושר בין הרצח של ניסמן לבין טימרמן, אבל טוען שלקשר בין ארגנטינה ואיראן - טימרמן בהחלט אחראי.
התרעות פיקוד העורף