מודעת אבל קטנה שהופיעה בעיתון הגרמני ״אלגאואר צייטונג״ לפני כשבועיים סיפקה את אקורד הסיום למרדף ממושך וכושל. סורן קאם, כך נאמר במודעה שפרסמו בני משפחתו, הלך לעולמו בשלווה בגיל 93 בביתו בעיירה הפסטורלית אלגאו שבמדינת בוואריה, כשבועיים אחרי מותה של רעייתו.
קאם לא היה קשיש תמים, אלא רוצח שניצב במקום החמישי ברשימת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר של מכון שמעון ויזנטל. הוא הצליח להתחמק שוב ושוב מזרועות הצדק, ולטעון שהמרדף אחריו אינו צודק כלל וכלל. ״אני אדם טוב, מעולם לא עשיתי משהו רע״, טען בראיון נדיר שהעניק ל-BBC לפני שבע שנים.
קצין האס־אס שנולד בקופנהגן וקיבל מידיו של אדולף היטלר את צלב האביר על ״פעולה החלטית במיוחד בקרב נגד האויב״ בעקבות פעילותו נגד המחתרת בדנמרק, בנוסף לאותות הצטיינות נוספים, היה מבוקש על רציחתו באוגוסט 1943 של קרל הנריק קלמנסן, עורך עיתון דני, ועל גניבתו של מרשם האוכלוסין שאפשר לכוחות הנאציים לעצור 500 מיהודי דנמרק ולגרש אותם למחנות הריכוז וההשמדה.
קאם היה אחד משלושה בני אדם שהואשמו ברצח של קלמנסן, שנורה למוות אחרי שיצא נגד פרסום פרו־נאצי, אולם רק אחד מהם נתפס והוצא להורג אחרי המלחמה. קאם עצמו, שהורשע בהיעדרו על ידי בית משפט בדנמרק, הצליח לחיות בשלווה בשם בדוי בגרמניה המערבית, שם גם קיבל אזרחות ב־1956, והמשיך להשתתף בכינוסים של יוצאי אס־ אס ולשמור על קשר עם בכירים נאצים.
לאורך השנים, גם אחרי שנחשפה זהותו, נחקר קאם בחשד למעורבות ברצח וטען כל העת כי מדובר בהגנה עצמית, ושירה בקלמנסן רק אחרי שהוא כבר נהרג מהירי של שותפיו. על אף הגרסאות הסותרות בעדויותיו, דחו בתי המשפט במינכן את דרישותיה של דנמרק ושל המוסדות המשפטיים של האיחוד האירופי להסגירו, בטענה שעל המקרה חל חוק התיישנות, או שיש ספק לגבי מעורבותו של קצין האס־אס ברצח.
במכון ויזנטל לא הסתירו את מורת רוחם מכך שקאם לא שילם על מעשיו. ״העובדה שסורן קאם, רוצח נאצי שכלל לא הביע חרטה, מת כאדם חופשי, היא כישלון איום של רשויות המשפט בבוואריה״, אמר מנהל המכון בירושלים, ד״ר אפרים זורוף, בהודעה שפרסם. ״קאם היה צריך לסיים את חייו האומללים בכלא, בין אם בדנמרק או בגרמניה. הכישלון לגרום לו לשלם על מעשיו רק יעודד את היורשים הנוכחיים של הנאצים להמשיך בדרכו״.
מותו של קאם מחק שם נוסף מרשימת המבוקשים הנאצים השנתית, שלפי מכון ויזנטל אינה כוללת דווקא את הפושעים הנאצים שביצעו את הפשעים החמורים ביותר, אלא את מי שיש סיכוי סביר להעמיד אותם למשפט על מעשיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
מי שהועמד למשפט אבל מעולם לא הספיק לשבת בכלא על פשעיו היה איוון דמיאניוק. ב־1988 הוא נידון למוות בתום משפט בירושלים שקבע כי הוא ״איוון האיום״, אחד השומרים האכזריים במחנה ההשמדה טרבלינקה, אולם בית המשפט העליון ביטל את ההרשעה ב־1993 מחמת הספיק. דמיאניוק שוחרר
ושב לארה״ב, שם התגורר מאז 1952. בשנת 2009 הוא הוסגר לגרמניה והועמד לדין על סיוע לרצח של עשרות אלפי יהודים בעת ששימש שומר במחנה ההשמדה סוביבור. גם הפעם המשפט הסתיים בהרשעה והוא נידון לחמש שנים בכלא, אולם במרץ 2012, עוד לפני שהחל שלב הערעור, מת דמיאניוק, ובית המשפט במינכן קבע כי הרשעתו אינה תקפה.
התרעות פיקוד העורף