המחזה שנצפה מעל מרכז קטלוניה לפני כחודשיים הזכיר מראות שכאילו נלקחו מסרטי סוף העולם. ענן כתום ענק ודחוס נע לאטו בשמיים ואילץ את הרשויות בשש עיירות להורות ל־66 אלף התושבים להסתגר מיד בבתיהם, מחשש שמדובר באיום על בריאותם. ״זה לא משחק״, הדגישו שירותי החירום הספרדיים, ״אל תעמידו את עצמכם בסכנה כדי לצלם את הענן בחוץ״.
כעבור שעות ספורות הוסרה ההתרעה, כאשר התברר כי הענן אינו רעיל ורק עשוי לגרום לעקצוצים בעיניים ובאף. הסיבה להיווצרות הענן, כך הסבירו הרשויות, נבעה מטעות אנוש: עובדים במפעל בעיירה איגואלדה ערבבו בטעות שני משלוחים של תחמוצת חנקן וכלור ברזלי וגרמו לפיצוץ. בניגוד לחששות המוקדמים, האירוע הסתיים בפציעתם הקלה של חמישה בני אדם.
בעוד בספרד יכלו לנשום לרווחה, תרתי משמע, עבור תושבי פרבר קינגסקיה שבעיר דודו בחבל הונאן שבסין לא יכולים יותר מ־1,500 תושבים לשאוף אוויר נקי כבר שנים ארוכות. הפרבר נמצא בצלו של אזור תעשייה גדול שפועל כבר שנים ארוכות, וכולל תחנות כוח, מפעלים כימיים ומפעלי פחם שפולטים כמויות אדירות של מזהמים.
בתחילת השנה דיווח אתר החדשות הסיני ״העיתון״ כי בקרב יותר מ־60% מ־200 המשפחות שמתגוררות בקינגסקיה יש אדם שחלה בסרטן, ובמרבית המקרים מדובר בגברים בגילים 32־74. על כן, לא פלא שכבר לפני 11 שנה זכה הכפר דימוזו ששוכן בקינגסקיה לכינוי ״כפר האלמנות״, אחרי שהתברר שקרוב ל־20 גברים מתו בתוך שלוש שנים.
אם זה לא מספיק, מתברר שגם הילדים בקינגסקיה סובלים מרמות גבוהות של עופרת בדם, פי שלושה מהמותר. קאנג מין, אביו של ילד בן 3, שבדמו התגלו 310 מיקרוגרם של עופרת בכל ליטר - בניגוד לתקן של פחות מ־100 מיקרוגרם - סיפר כי בנו הפך להיפר־אקטיבי ובעל מזג אלים כתוצאה מהחשיפה לחומר המסוכן.
מקרה דומה מספק הכפר טאויואן, אף הוא בחבל הונאן. לפי החשד, לפחות עשרה מקומיים מתו מסרטן שנגרם מפליטת מזהמים ממפעל אלומיניום לתוך הנהר הסמוך, שמשמש להשקיית השדות החקלאיים. ״הסביבה הייתה פעם כל כך יפה״, כתב העיתון ״בייג׳ינג ניוז״ בדצמבר שעבר. ״בשנת 2001 המפעל החל בייצור כשהוא פועל על קרקע ששטחה גדול מקילומטר רבוע, ורמות הזיהום הגבוהות גרמו לטראומה שיהיה קשה להתאושש ממנה״.
מדובר רק בשניים מבין מאות כפרים ברחבי סין שלפי ההערכות סובלים מרמות גבוהות של תחלואה בסרטן כתוצאה מפליטת מזהמים ממפעלים תעשייתיים. אלה הקורבנות האמיתיים של מהפכת התיעוש שעברה על סין במשך עשורים, ובה הרשויות שמו דגש על צמיחה כלכלית במקום על טובתם של המקומיים.