אחד מחבריו הקרובים מהעבר מתאר אותו כ"פוליטיקאי יוצא מן הכלל" ומסרב לחשוף את שמו כדי לא לפגוע בסיכוייו של דחלאן במרוץ לנשיאות, "מספיק שהשם שלו יופיע בעיתון ישראלי עם חברים ישראלים וזה עלול לפגוע בו, העניינים שם מורכבים".
פרופסור אריאל הירשפלד, מאדריכלי הסכם אוסלו, מתלהב הרבה פחות: "אני לא מהאוהבים הגדולים שלו. הוא לא מנהיג טוב אבל יש לו הרבה אמביציות".
כל זה התפוגג לפני כארבע שנים. דחלאן הודח מהפת"ח ואיבד את חסינותו הפרלמנטרית בעקבות חשדות לשחיתות. הוא עבר לגור באבו דאבי עם גיחות ארוכות לשווייץ. בתקשורת הערבית נכתב שהוא ברח, שלא הצליח להתמודד עם מתנגדיו ובמקום להתעמת בחר להסתלק, להתנתק מחומר הנפץ המקומי. בינתיים תלוי נגדו צו מעצר ופסק דין של שנתיים מאסר אחרי שהורשע בשנה שעברה בתביעת דיבה בעקבות ראיון בו אמר שכוחות הביטחון הפלסטינים מסייעים למתנחלים. כתב אישום נוסף על גניבת 17 מיליון דולרים שהועברו לרשות הפלסטינית הוגש נגדו לאחרונה. בשבוע שעבר האישומים בוטלו ובכך נסללה מחדש דרכו של דחלאן לפוליטיקה הפלסטינית. "יש לי כאן חיים טובים אבל לבי שם", אמר דחלאן לאחרונה לניוזוויק מביתו המפואר באבו דאבי. בעיתון, אגב, תיארו את ביתו כך: "שילוב של שיש וזכוכית ושנדלירים ותמונות על הקירות".
קשה מאוד לדעת אם הוא יהיה טוב יותר, אומר חבר הכנסת עמר בר לב שנפגש בעבר עם דחלאן, "קיים פער בין העמדות שאתה מביע כשאתה נמצא באופוזיציה ולהתנהלות שלך כשאתה מספר אחד בהיררכיה. בכל מקרה הרקע שלו אינו פציפיסטי".
לדחלאן יש כמה צדדים, אומר ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר. "הוא היה שותף למהלכי השלום אבל הוא לא מנע טרור. הוא לא איזה רב רודף שלום. האיש הזה התעסק בטרור, הוא לא דמות שראתה אותנו בעין חיובית, גם אנחנו אהבנו אותו יותר או פחות, עבדנו מולו אבל אי אפשר להגיד שהייתה לו תרומה חשובה לביטחון ישראל".
"בסופו של דבר רק דבר אחד מעניין אותנו", אומר העיתונאי הפלסטיני זיאד אבו זיאד, לשעבר שר החוץ ברשות הפלסטינית, "מה יהיה טוב לנו, הפלסטינים, ואנחנו רוצים שהנשיא הבא של הרשות הפלסטינית ייבחר בבחירות דמוקרטיות, לא דחלאן מעסיק אותי אלא השאלה האם הוא יבוא על טנק או דרך הקלפי. אני רוצה שהוא יבוא דרך הקלפי".
התרעות פיקוד העורף