אנחנו פוגשים את לך ולנסה, נשיאה לשעבר של פולין, במצב רוח מרומם. אולי תרם לכך גם מזג האוויר הנהדר בשבוע השני של ספטמבר, בעיר הנמל והמספנות הבלטית גדנסק. משרדו שוכן במוזיאון היפהפה והמרגש של תנועת סולידריות, שוולנסה היה סמלה. המוזיאון, דמוי ספינה, הוקם במקום שבו היה פעם שער הכניסה לנמל. ב־1980 טיפס ולנסה, אז חשמלאי אלמוני בן 36, על שער הכניסה, הכריז על שביתה, והשאר כבר הפך להיסטוריה.
לנשיא פולין לשעבר יש הרבה מה לומר על משבר הפליטים באירופה ועל כישלון שרי הפנים של האיחוד האירופי להגיע להסכמה בעניין מכסות הפליטים. “זה די מובן לי מדוע יש חשש גדול בפולין ובכל אירופה מפני הפליטים”, אומר ולנסה. “הם מגיעים ממקומות שבהם עורפים ראשים, ואנו חרדים שזה יקרה גם כאן. אנו בפולין מנסים להשתקם לאחר עשרות שנים של קומוניזם, יש לנו דירות קטנות, משכורות לא גבוהות ופנסיות קטנות. אין לנו מה לחלוק עם הפליטים. מהמראות של הפליטים בטלוויזיה שמתי לב שהם לבושים היטב ונראים אולי יותר טוב מאיתנו. יכול להיות שהם אף יותר עשירים מאיתנו. אנו בהחלט מבינים את מצבם. גם אנחנו בתקופת הקומוניזם היינו פליטים. פולנים רבים עזבו את המדינה. אך להיכן שהם הגיעו - הם כיבדו את תרבות המקום והחוקים. הפליטים של היום שונים מאיתנו. תראו מה קורה בצרפת או בארצות הברית. יש בני מהגרים שקיבלו שם חינוך והרוויחו כסף, ובכל זאת הם יוצאים נגד המדינה שקולטת אותם. זה לא קרה להגירה הפולנית. המהגרים של היום באים מתרבות שונה עם ערכים ודת שונים, וההבדלים האלה מובילים למחלוקות ולוויכוחים”.
“אנו חיים בעידן של מעבר פוליטי־תרבותי. השיטה הישנה של עולם דו־קוטבי הסתיימה. הטכנולוגיה המתקדמת משנה את המציאות. אירופה חותרת להקמת גוש אחד בלי גבולות ועם מטבע אחד. אך עדיין אין מכנה משותף וכל מדינה שונה. הצעתי שאירופה תנסה לגבש מכנה משותף: עשרת הדיברות שיהיו מוסכמים על כל חבריה”.
“ייכתב מה שכל החברות יחליטו. אותי היו מספקים עשרת הדיברות של התנ"ך. על מנהיגי אירופה להחליט מה הם רוצים. צריך לדון אם להשאיר את הפליטים בארצות המוצא שלהם. גם לי הציעו בזמנו לעזוב את פולין, אך סירבתי ונשארתי כדי להיאבק. נכון שלחלק מהפליטים נשקפת סכנת חיים, אך רבים עוזבים כי הם רוצים לשפר את איכות חייהם. לא יעבור זמן והם יגיעו למיליונים, יתערו בקרבנו ומי יודע - אולי יתחילו לערוף ראשים”.
“צריך לסייע להם בארצות המוצא, לבנות להם בתי חרושת. שהגרמנים העשירים יעזרו להם ויטפלו בסורים, וגם מדינות אחרות יתרמו את חלקן. הכי טוב יהיה אם כל מדינה תקלוט חלק מהפליטים לפרקי זמן מסוימים. לדוגמה הם יהיו עשר שנים במדינה אחת שמתאימה להם, ואז יעברו לכמה שנים למדינה אחרת. אבל אנו יודעים שזה לא יקרה כי אירופה אינה מאוחדת ולכל מדינה יש דעות אחרות”.
“צריך לקחת את כל הנשק שיש לשני הצדדים, וכל מי שישתמש בו בניגוד לסיכום - ייקחו ממנו את כל כספו ורכושו ויאמרו לו: ארוז את המזוודה שלך והסתלק”.
התרעות פיקוד העורף