בנאום מיוחד שנשא אחרי הפיגוע, חשף רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, שאל־באקראווי נעצר בחודש יוני בעיר גזיאנטפ בשל השתייכות לארגון טרור וגורש לבלגיה. לדברי הנשיא הטורקי, שלטונות בלגיה הוזהרו אך לא עשו דבר וכך גם שלטונות הולנד, שאליה הגיע המחבל מאוחר יותר.
האחדות האירופית רחוקה מלבוא לידי ביטוי בנושא הטרור. ניסיונות התיאום והמפגשים בין שרי הפנים וראשי הביון מאז פיגועי פריז לא נתנו את התוצאה המיוחלת. בעוד צרפת מנסה להתארגן כדי לאמת את האיום, עסוקה גרמניה במשבר הפליטים, ובריטניה מחשבת את סיכוי היציאה מהאיחוד. ובין אלו נחשפים שוב ושוב מחדליה של בלגיה, שלא מיהרה לסכן את הרב־תרבותיות שלה.
ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס מיהר לבריסל להפגין הזדהות, אך לא היה יכול להימנע מלהעיר שהגיע הזמן שאירופה תאמץ סוף־סוף את רעיון מחשוב רשימת הנתונים האישיים של נוסעי הטיסות שבתחומה. ההצעה נחסמה במשך שנים בפרלמנט האירופי, אותו פרלמנט שעליו איים חליד אל־באקראווי כשהתפוצץ בתחנת המטרו הסמוכה.
האם הפיגועים בבירת האיחוד האירופי יובילו לאירופה בטוחה ומאוחדת ולתשובה אירופית כלל יבשתית, כפי שדרש נשיא צרפת פרנסואה הולנד? ימים יגידו.
בצד הישראלי שיבחו את התנהלות הרשויות הטורקיות במהלך הפעולה. "הם פעלו בהבנה וביעילות מתוך רצון כן לעזור וללא כל משחקי כבוד", אמר גורם ישראלי. אחד מסגני המושל ריכז את הליכי התיאום מול הקהילה היהודית, ומנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, האורח הישראלי רם הדרג זה חמש שנים, הגיע לשיחות עם הפקידות הבכירה. הטרור הוא עכשיו מרכיב לגיטימי בתהליכים המדיניים.
ובינתיים הפחד שולט. אחרי הפיגוע סיפרו חברי הקהילה היהודית באיסטנבול על תחושות של חשש, שנלוו לחוסר הביטחון שבו הם היו שרויים קודם לכן אף שלא היו איומים ישירים כלפיהם. הפעילים היהודים מוכנים לדבר בעילום שם בלבד, ומדבריהם עולה שהפחד להתבלט או אפילו לדבר עברית ברחוב, לא התחיל עם הפיגוע. "הרבה השתנה מאז שארדואן עלה לשלטון. טורקיה איננה ארץ בטוחה ליהודים שבחרו להישאר בה". הפחד גרם לבני זוג שעמדו להתחתן בבית הכנסת הגדול "נווה שלום" לבטל את האירוע שאליו הוזמנו מאות אורחים, גם חגיגת פורים המסורתית בוטלה.
אתר הזיכרון המאולתר, שכבר הפך חלק בלתי נפרד מפיגועי הטרור האירופיים, הלך וגדל בימים שלאחר הפיגוע. אך בניגוד למוקדי הזיכרון בפריז בנובמבר, שם גדשו פרחים ונרות זיכרון את האתר, באיסטנבול גדשו את הקיר סמלים לאומיים, בהם דגלי טורקיה וכתובות שאומרות "אנחנו כאן ואיש לא יזיז אותנו". בקרב הנוכחים באתר, האבל פינה את מקומו מהר מאוד לדיון פוליטי פנימי, כשמתנגדים של הנשיא ארדואן ומפלגתו נשאו נאומים שמאשימים אותו בפילוג העם ובאחריות לטרור.
עוד בחודש שעבר הודה ימבון שבלגיה הפכה לספקית הגדולה ביותר של אנשי ג'יהאד הנלחמים בסוריה ובעיראק - 269 איש, כמחציתם שבו למדינה חדורים ברעיונות רדיקליים. ניסיונות לטפל בפעילים, שרובם ככולם מתרכזים ברובע הטרור מולנבק, לא הצליחו, ולראיה רק השבוע נתפס שם סלאח עבד א־סלאם, שהסתתר באחת הדירות בשיכונים הצפופים לאחר שהגה והוציא לפועל את הפיגועים בפריז בנובמבר האחרון. "יש כאן סובלנות גדולה לזרים ולא הייתי רוצה שזה ייפסק", אומר סלים, בלגי ממוצא מרוקאי. "שלא יחשבו שהאסלאם מצדיק את הטרור".
גם הקהילה היהודית בבריסל מנסה למצוא את מקומה לאחר האירועים האחרונים. כמו באיסטנבול, גם כאן בוטלו אירועי פורים הקהילתיים הגדולים, וקריאת המגילה בבית הכנסת הגדול השמור נעשתה כשבחוץ עומדים חיילים בנשקים שלופים. מעטים באו, בהם תשעת ילדיו של ישראל מילר, החזן הראשי של צבא בלגיה. הם הרעישו ברעשנים בדבקות, כאילו לגרש גם את הרשע של היום.
המעבר של אנשי דאע"ש מאירופה לסוריה דרך טורקיה ומשם חזרה ליבשת נעשה מאחורי גבם של גורמי המודיעין. רק השבוע דווח כי הארגון אימן לפחות 400 לוחמים במטרה לפגוע במטרות ביבשת, והקים תאים חשאיים של חיילים שנשלחו לבריסל. בימים שבהם המשך קיומו של האיחוד האירופי מוטל בספק, רק פעילות משולבת של שירותי המודיעין יכולה לסכל את הפיגועים הבאים.
"לא נשכח אותך, בריסל האהובה", אמרו השלטים שהתנוססו בכיכר הבורסה בעיר. אם קברניטי בלגיה לא יתחילו לפעול, אולי בריסל כמו שאנחנו מכירים תישאר רק זיכרון רחוק.
התרעות פיקוד העורף