מיד לאחר הטבח באורלנדו החלו קריאות מצדם של מנהיגים ושל ארגונים – בראשם כמובן קריאות של ארגונים של מוסלמים אמריקאים – להימנע מפוליטיזציה של הטבח. השבוע שעבר היה בסך הכל שבוע מוצלח למוסלמים של אמריקה, מיעוט קטן, שזכה לזרקור אוהד ולסיקור חיובי עם מותו של המוסלמי האמריקאי המוכר ביותר בעולם: מוחמד עלי, שהתעקש שאין לאמריקה שום סיבה לחשוש מהאסלאם וממאמיניו של אללה, שהם, כפי שאמר, ״האנשים המתוקים ביותר בעולם. הם אינם נושאים סכינים. הם אינם מנפנפים בנשק. הם מתפללים חמש פעמים ביום. כל מה שהם רוצים זה לחיות בשלום״.
אירועי סוף השבוע החזירו את המוסלמים לעמדה המוכרת להם מן העבר: מגנים את הטבח, מוקיעים את הרוצח, מביעים זעזוע, מתפללים שמעשהו המחריד של הקיצוני הבודד לא ישפיע לרעה על חייה של קהילה שלמה באמריקה. ובהתאם - קוראים להימנע מפוליטיזציה של הטבח. וכמובן, אין להם בעיה מיוחדת עם סוג הפוליטיזציה שאליה נוטה הנשיא אובמה. אין להם בעיה מיוחדת עם העובדה שהנשיא משתמש בטבח באורלנדו כדי לנסות ולשכנע את האמריקאים להטיל מגבלות על מכירות נשק. ההתנגדות שלהם היא לסוג המסרים שעליהם רמז המועמד לנשיאות דונלד טראמפ בתגובתו: ״איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות תקינים פוליטית״, שמשמעותו, איננו יכולים להתעלם מן העובדה שהרוצח היה מוסלמי שהקצין.
האמריקאים אולי מבינים שמכירות הנשק מאפשרות לרוצחים להצטייד ביתר קלות. אך באותה מידה הם גם סבורים שבעידן של טרור שבו לרוצחים יש נשק, מוטב גם להם להיות מוכנים. יותר משלוש מאות מיליון כלי נשק יש באמריקה בידי אזרחים. מן הסתם, מי שרוצה לרצוח ימצא את הפרצה שתאפשר לו להצטייד. ועם כל הכבוד, רבים מהם סבורים שמי שרוצה להגן על עצמו בעידן של אלימות לא יוכל להסתפק בנאומיו של הנשיא אובמה.
התרעות פיקוד העורף