נושא הלחימה בעיראק הוא רגיש ואחד הסימנים שהכעס על נושא זה עדיין קיים, הוא בכך שמפגינים נגד המלחמה התאספו מחוץ לבניין משרדים בלונדון, שם פורסם הדוח והניפו שלטי מחאה, עליהם נכתב בין היתר: "בלייר, עכשיו זה הזמן שתשלם על פשעיך" ו"הדיחו את בלייר עכשיו". לינדסי גרמן, חברה מייסדת של ארגון "הקואליציה לעצירת המלחמה", הקבוצה שעומדת מאחורי ההפגנות ההמוניות נגד הפלישה בשנת 2003, קראה לדוח "כתב אישום חריף" ואמרה כי יש "לחייב סנקציות משפטיות נגד טוני בלייר והוא לא ראוי לעבוד בשום משרה ציבורית".
כזכור, הוועדה קבעה כי בלייר, אז ראש ממשלת בריטניה, שכנע את עצמו כי לעיראק יש נשק להשמדה המונית, למרות שהמודיעין לא הצביע על כך וכאשר דיווח לפרלמנט על מסקנות המודיעין, לא עמד על ההבדל בין אמונות אישיות ומידע מוצק, אם כי הוועדה לא האשימה את בלייר בכך ששיקר ביודעין לפרלמנט.
הוועדה קבעה גם שהיה מידע על כך שהפלת שלטונו של חוסיין, תערער את היציבות באזור ותאפשר לכוחות כמו אל-קאעידה (או בדיעבד, דאעש), לפרוח, אך למרות זאת, בלייר ובוש לא התכוננו למציאות שכזאת ולא הכינו תוכניות לייצוב המדינה. בלייר טען להגנתו, כי האשמה בכישלון המלחמה היא בכך שהמודיעין הסתבר כשגוי וכי אי אפשר היה לדמיין את העוינות שתהיה במדינה אחרי הפלישה. בנוגע לעליית גורמים רדיקליים בעיראק, בלייר טען כי "לא הייתה דרך לדעת על המכשולים האלה", אך הוועדה דחתה את הטענות הללו ואמרה שהיא "לא מסכימה עם הטענה שזאת תוצאה של ראייה בדיעבד, וכי הסיכונים של מתיחות פנימית בעיראק, מעורבות איראנית, חוסר יציבות אזורית והתגברות הפעילות של אל-קאעידה בעיראק, כל אלה זוהו באופן מפורש לפני הפלישה למדינה".