העירייה אמטריצ'ה מונה, על פי מגזין איטלקי, 2,646 תושבים בסך הכל. היא בנויה על סלע גדול מעל מפגש הנהרות טרונטו וקסטלנו, וידועה גם בשל העובדה שבה הומצא כלי נגינה דמוי חליל בעל שתי צינורות, אותו כלי שצורתו מגולפת בתבליטים רבים במוזיאון הוותיקן.
העיר אמטרי'צה נחרבה כבר בעבר, כאשר בשנת 1529, נשרפה כליל. אז, כל תושביה נמלטו מהמקום וביקשו הגנה מהעיר נאפולי, שהייתה תחת שלטון אחר. אך אין זה האסון היחיד שפקד אותה, פעמים רבות העיר נכבשה. ההתיישבות בה מתועדת כבר בתקופה הפרהיסטורית, וחוקרים מצאו בה הריסות מבנים וקברים מהתקופה הרומית.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, פלשו לאמטריצ'ה ברברים, ויחד עם הלומברדים נחשבו כחלק מאסקולי. בתקופה הפרה-רומאית העיר הייתה תחת קרבות וחילופי שלטונות, ובשנת 1921 שלח צ'ארלס מלך סיציליה צבאות למקום. בשלב מאוחר יותר הייתה אמטריצ'ה חלק מנאפולי ובין השנים 1582–1972 עברה לשלטון רוסיני, ולאחר מכן לשלטון משפחת מדיצ'י ששלטה בפירנצה.
אחת ממנות הפסטה המפורסמות ביותר באיטליה היא אמטריצ'יאנה, שמקורה בעיר אמטריצ'ה ומשם שמה. הרוטב מורכב מנקניק מטוגן, עגבניות וגבינת פוקרינו ובעיירה נהוג להגיש את רוטב האמטריצ'יאנה עם ספגטי. המנה הביאה גאווה רבה לעיר, ולכן תושבי העירייה זעמו לפני שנה כאשר השף קרלו קרקו הציג בתוכניתו מתכון לאמטריצ'יאנה והוסיף שום, שלא נמצא במתכון המקורי והמפורסם. מטעם ראש העיר הוצאה אז הודעה שהסבירה את הסיבה לזעמם: בכך שהשף שינה מרכיב אחד, הוא שינה את ההיסטוריה בת אלף השנה של המנה, שהועברה מדור לדור.
העיר העתיקה התפרסמה לא רק בשל האסונות שאירעו בה, אלא גם בשל היותה מרכז אומנות והיסטוריה. היא הפכה מוכרת בשל כנסיית סן אוגוסטינו, שתוארה כבר בשנת 1428: "ורדים על החלונות, דלת כניסה יפה מפוסלת וגותית ופסל של המלאך גבריאל." עוד בתחום האומנות, נודע ציור בשיטת הפרסקו הנמצא בכנסיית פרנסיס הקדוש שבמקום.
התרעות פיקוד העורף