כשמסתובבים במרכז העיר קירונה, בקצה הצפוני של לפלנד השוודית, יש תחושה מעט סוריאליסטית. מצד אחד זהו אזור פסטורלי ונינוח, שהחיים בו מתנהלים בעצלתיים. פועלות בו מיטב רשתות האופנה, כמו H&M ו–Dressmann, וכן מספר פיצריות וסניף של רשת המרכולים ICA. יש שם כמובן בניין עירייה, ובמרכזו מגדל שעון, שהפך לסמל. הצבע הירוק ניבט מכל עבר (לפחות בקיץ). התנועה דלילה, והסיכוי שתיתקעו בכביש מאחורי אייל צפון תועה גדול יותר מהסיכוי להיתקע בפקק מהסוג שתמצאו בכבישים הכי נידחים בישראל. מצד שני, וכאן נכנס לתמונה האלמנט הסוריאליסטי, אי אפשר שלא לחשוב על כך שבתוך כמה שנים כל שגרת החיים השלווה הזו תישאר בגדר חלום רחוק, שאפשר יהיה לקרוא עליו רק בספרים. לא יהיו עוד ילדים ברחובות, תנועת הלקוחות הערה תדעך, ודחפורים ישטחו עשרות בנייני תעשייה ומבני מגורים, ועמם זיכרונות של יותר ממאה שנה.
לאחרונה הגיעו לשם העובדים העמלים על הוצאת הברזל מהמרבץ הענק, השוכן בלבו של ההר קירונווארה ובדיוק מול העיר קירונה, בעומק של 1,365 מטרים מתחת לאדמה. עוד קודם, בתחילת שנות ה–2000, הבינו בחברה שכנראה שהמרבץ הטבעי הזה מגיע לעומק של שני קילומטרים מתחת לאדמה. בשל גודלו העצום, והעובדה שמיוצאים מתוכו כבר היום, ומדי שנה, לא פחות מ–30 מיליון טונות ברזל לתעשיות צומחות ברחבי העולם, אפשר להבין מה רבה הייתה השמחה כשאותרו רזרבות הברזל המדוברות, ומה הרציונל הכלכלי בהוצאתו משם.
התרעות פיקוד העורף