לפנות בוקר, כאשר היה ברור שפינוי המחנה עומד להתחיל, קבוצות של תושבי המחנה החלו ליצור טור בו הם המתינו לאמצעי התעבורה שיעבירו אותם למחנות החדשים שם ישוכנו, בעוד בתוך המחנה עובדי סיוע עוברים בין הבתים וקוראים לתושבים להתפנות ולא ייעצרו. "החלום שלי מת, האנשים שאתם רואים כאן שבורים. אנחנו לא יכולים להאמין שזה נגמר" אמר אדיל, פליט מסודן כשהוא נושא שני תיקים, כדור כדורגל וגיטרה.
למרות השקט ששורר במחנה, הנוכחות המשטרתית במקום גבוהה. מאות שוטרים בציוד מהומות שומרים על הסדר במקום. שר הפני הצרפתי, ברנאר קזנוב, הזהיר מפני התנגדות לפינוי, "אנו לא רוצים לפעול בכוח", נאמר בהודעה מטעם משרד הפנים, "אבל אם אם הפליטים יסרבו לעזוב, או במקרה וארגון במחנה ייצור בעיות, ייתכן והמשטרה תיאלץ להתערב".
מבין 6,500 הפליטים, גורלם של 1,300 הקטינים במחנה נותר לוט בערפל. קזנוב הודיע על כוונתו להגביר את המאמצים לזהות ולשחרר אותם ואף קרא לבריטניה לאפשר לאלה מהם עם קשרים משפחתיים להגיע אליה, אך עד לסיום התהליך למבנים בשולי הג'ונגל לצורך ראיונות עם פקידי הגירה צרפתים ובריטים.
מרבית הפליטים שהשתכנו בקאלה קיוו להגיע לבריטניה, שם לחלקם יש קרובי משפחה וחלקם האחר האמין שיותר קל למצוא עבודה, אך בריטניה סרבה לקלוט אותם על בסיס חוקי האיחוד האירופי, שמחייב את הפליטים להגיש את בקשת המקלט במדינה הראשונה באיחוד האירופי אליה הם מגיעים.
התרעות פיקוד העורף