סטשינסקי לא היה רוצח מיומן כמו בונד, ולפני ההתנקשויות תפקידו היה בכלל קצין מודיעין. למרבה האבסורד, סוכן הקג"ב כלל לא אהב הרג ורצח, אך פחד מידי הממונים עליו מכדי לסרב. "הרגשתי שאני רק חצי-ער. לא ראיתי את אקט ההרג, רק את הלחיצה על ההדק", סיפר שנים לאחר המקרה.
במערב ברלין פנה ל-CIA והתוודה על מעשיו, בתקווה לחיים חדשים בארה"ב. לצערו סיפורו היה הזוי מידי, וה-CIA לא האמינו שעבור הרצח השתמש באקדח ציאניד, נשק ניסיוני באותה התקופה, אותו החביא בתוך קופסת שימורי נקניקיות. אנשי סוכנות הביון החזירו אותו לידי הגרמנים ואלו העמידו אותו לדין. לאחר שהגיע לברית המועצות, הוא חזר לגרמניה, וניסה להגיע למערב, אך נתפס בידי ה-CIA, והוכרח להודות באשמת רצח, בידיעה שאם לא יודה וישוחרר לחופשי יוציאו אותו להורג בגין בגידה. הוא הוכיח את טענותיו וריצה שמונה שנות מאסר ב-1962. סטשינסקי שוחרר בנסיבות מקלות ב-1967 וקיבל זהות חדשה, כולל ניתוח פלסטי על פניו. לאחר מכן עזרו לו להימלט לדרום אפריקה, שם עבד עבור המשטרה החשאית המקומית.
"הסיפור של סטשינסקי הוא טרגי. הוא לא בחר בחיים האלו, הם נכפו עליו. הוא נלחם על חייו עוד מן ההתחלה", אמר פלוקאי. "קווי הדימיון האלו בין סטשינסקי וג'יימס בונד מסתיימים באקדח הרעל. לא היו לו נשים זוהרות או מרטיני. כשסטשינסקי שתה, הוא שתה בכבדות כדי להתמודד עם הלחץ. הוא לא היה בונד, אבל הסיפור שלו הוא המרשים ביותר מבין המרגלים".
התרעות פיקוד העורף