אף שהוועדה לא מצאה עדות חותכת לכך שקציני המודיעין התעללו באופן ישיר או עינו חשודים, הם חושפים ראיות חדשות על היקף המקרים בהם היו הקצינים מודעים למקרים של התעללות: דוח אחד מצא 232 מקרים בהם הסוכנים מסרו מידע מודיעיני לבעלות הברית, זאת לאחר שידעו כי המידע נלקח תוך כדי התעללות. כמו כן, ב-198 תיקים הם קיבלו מידע מודיעיני מעצורים שהם ידעו, או היו לכל הפחות צריכים לחשוד, כי המידע התקבל לאחר התעללות.
ממצאים אלו מערערים את טענותיה של הממשלה הבריטית, בהם היא דוחה רשמית כל צורה של התעללות באסירים, וכן מעלים שאלות חדשות על האם הממשלה צריכה לנקוט בגישה עצמאית יותר מארצות הברית לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר. מגורם ביטחוני בריטי, שדיבר בעילום שם נמסר בתגובה לפרסומים אלו כי "היום אנחנו עושים דברים אחרת. הצוות שלנו היה תחת לחץ על מנת לספק מידע מודיעיני על האיום, הדרישה להשיג מודיעין כדי להגן מאיומי הטרור הפכה לעדיפות עליונה".
ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, מסרה בתגובה כי "כוחות המודיעין והביטחון עבדו על מבצעים מאתגרים שהם אינם היו מוכנים להם. לקח יותר מידי זמן להכיר בכך שהיה דרוש לבצע הדרכה ואימון של הצוות". הוועדה אומנם לא מצאה "אקדח מעשן" המצביע על מדיניות של התעלמות מכוונת כלפי מקרי ההתעללויות, אך כן ציינה כי בריטניה אינה עושה מספיק על מנת לאתגר את התנהגותה של ארצות הברית.