"יש רבים, ורבים מדי, שיוצאים לעשות מעשי ביזה, לשדוד ולשבור חלונות ראווה של חנויות וזה מה שאנחנו רואים בתקשורת, והאחוז רק הולך ועולה כל שעה. אתמול זה החל פה והיום זה כבר המשיך, זה הגיע מהעיר לוואלי, אנחנו שומעים פה ושם יריות מהאוויר, גם אצלי באזור. מדובר ביריות או אולי בסאונד אחר שמגיע מהאזור אבל בהחלט זה מרגיש כרגע אזור מלחמה ומפחיד. אני אישית די בודק את צעדיי כאבא לשני ילדים קטנים לימים ולשבועות הקרובים".
יגאל: "למדתי ועבדתי כאן, הייתה פה תחנת שידור ישראלית לפני 30 שנה, ב-1991, כשאירע האירוע המפורסם בו שוטרים לבנים היכו מכות נמרצות נהג של מכונית לבנה בחור שחור, שנה אחר כך זוכו ארבעת השוטרים מכל אשמה ואז פרצו המהומות שכמותן לוס אנג'לס לא ראתה מימיה. מה שקרה בעשורים האחרונים זה שהצילום הביתי, אותן מצלמות וידאו שהיו בהתחלה מגושמות והיום זה טלפון שיש לכל אחד ביד, מביאות את התמונות האלו לכל בית, לכל אחד, לכל עין, יחד עם הרשתות החברתיות. באים אנשים עם מידה לא מבוטלת של צדק ואומרים – 'רבותיי מה קורה כאן? אם אלה התמונות שאנחנו רואים, מהן התמונות שאנחנו לא רואים? כל השמועות, כל הסיפורים על ההתאכזרות של כוחות המשטרה, על הכוח המוגזם ובמיוחד השנאה הלא מובנת והלא ברורה שלשוטרים ממוצא לבן, ויש לומר אסיאתי לפעמים, כלפי הציבור השחור?'.
"נכון, יש הרבה פשיעה, יש כאן בעיה, יש כאן מתחים חברתיים חמורים מאוד בארה"ב אבל במשך כמה שנים רצופות הסיפור של 'חיי שחורים חשובים' לא חדל. המקרה האחרון, התגובה האיטית אם בכלל, לקח שבוע עד שמישהו בכלל היה מוכן לקחת אחריות, הניסיון לטייח והמעצר המאוחר של אותו שוטר לבן שדרך ופשוט הוציא להורג את אותו פלויד המסכן - התמונה הזאת הביאה את הציבור השחור באמריקה למצב בו הם אומרים 'זהו, עד כאן'. תחברו את זה לסיפור של הקורונה. הקורונה גרמה לשרשרת המזון לפגוע בחלשים ביותר ועדיין הסדר הציבורי נשמר כי האמינו בסולידריות, הסולידריות נפרמה בשבוע שעבר".
עידו: "אני חש שמה שקורה כרגע זה לא רק מהומות לגיטימיות, יש פה הרבה מעבר. לפי דעתי, יש ארגונים שמשלמים לאנשים לצאת לרחובות, לעשות בלגאן, אנחנו נשמע הרבה מאוד סיפורים, עדויות ועובדות שיצאו החוצה מהימים הנוראיים האלה".
התרעות פיקוד העורף