"תראה, זה היה עימות הרבה יותר שפוי, וטראמפ יצא ממנו הרבה יותר טוב מאשר בעימות הראשון. הוא יצא ממנו ממש כמו שהרבה אוהדים שלו היו רוצים שהוא מדי פעם יתנהג. כלומר, יביע עמדות מנומקות ויתנהל בצורה שנראית נשיאותית. ידבר על תכנים ומדיניות, ולא רק ישתלח ויקשקש. בקיצור, זה היה דונלד טראמפ בגרסה הרבה יותר קלה לעיכול עבור המצביעים שלו. העימות הזה הזכיר שהפוליטיקה האמריקאית יכולה להיות עוד משהו חוץ מגן חיות. בגדול התופעה שהכי מעוררת השתהות היסטורית בשנים האחרונות היא היציבות המדהימה של העמדות כלפי דונלד טראמפ. יש לו בין 40 ל־44 אחוזי תמיכה, והמספר הזה לא זז. הוא לא זז כשניסו להדיח אותו, הוא לא זז כשצצו שערוריות כאלה ואחרות".
"כן. תראה ניסים זה אפילו לא עניין של מדינות זה עניין של מחוזות ואזורים. אם המחוזות במערב פלסינבניה ינהרו לקלפיות, אם המחוזות במערב פלורידה ינהרו לקלפיות, ומצביעים עירוניים במישיגן יישארו בבית אז זה עדיין אפשרי. בשנת 2016 טראמפ היה סחורה חדשה ונוצצת שהבטיחה הבטחות עד השמיים, לגביי השינוי שהוא יעשה בחייהם של אותם מצביעים שהרגישו שהם נשארים מאחור. מהסיבה הזו רבים יצאו להצביע לו בהתלהבות גדולה, מתוך תקווה שהוא יהיה הפוליטיקאי שישנה את חייהם, דווקא בגלל שהוא אינו פוליטיקאי. ארבע שנים אחרי התמונה כמובן מורכבת יותר. הייתה לו אפשרות לעשות את המהלכים שהוא הבטיח, אבל הוא לא עשה אותם כי חלקם היו מגוחכים מראש, שכן, אי אפשר להחזיר את תהליך הייצור לארה"ב כפי שהיה בשנות החמישים ולהחזיר את תעשיית הפחם, אז היום יש איזושהי התייחסות יותר ריאלית אליו".