מכיוון שמדובר בהתמודדות לנשיאות, יש מספר תאריכי יעד פדרליים וחוקתיים שלא ניתן לדלג עליהם ולמשוך את שלבי התהליך מעבר אליהם.
במקרה בו מפלגה אחת טוענת כי התוצאות לא כשרות או מכורות במדינה מסוימת, יכול להיווצר מצב בו אין הכרעה ברורה שתקבע מי יקבל את כל האלקטורים במדינה. בבחירות 2020, המדינות העיקריות בהן תרחיש שכזה עלול להתקיים הן פנסילבניה, צפון קרוליינה, מישיגן ו-ויסקונסין. בארבעת המדינות הללו יש שלטון מפוצל, המושל מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, אך לבית המחוקקים יש רוב רפובליקני.
במקרה של מרוץ צמוד במיוחד, המחוקקים יכולים לשלוח נציגים אחרים מאלו של המושל, בתור האלקטורים של המדינה. אז יצטרך הקונגרס להכריע – מי הנציגים הרשמיים של אותה מדינה? נבחרי המושל, או נבחרי בית המחוקקים. סיטואציה כזו התרחשה בבחירות בשנת 1876 אז ארבע מדינות שלחו שתי משלחות של אלקטורים ונתנו לקונגרס להכריע מי יזכה להצביע לנשיאות.
במקרה בו הסנאט ובית הנבחרים תמימי דעים בדבר המשלחת הרשמית, אין שום בעיה והאלקטורים הנבחרים, יצביעו עם יתר האלקטורים. במידה וישנם חילוקי דעות, אז ארצות הברית תיכנס לטריטוריה לא מוכרת, שכן אירוע שכזה לא התרחש מעולם בהיסטוריה שלה.
התשובה לשאלה הזו היא ככל הנראה הפשוטה ביותר, התאריך הוא ה-20 בינואר. לפי חוקת ארצות הברית, זהו התאריך בו יושבע הנשיא החדש בצהרי היום. במקרה הקיצוני בו עדיין לא יבחר נשיא, חוזרים אל סגן הנשיא שאושר על ידי הסנאט עוד קודם לכן. זהו מודל שנקרא "סדר הירושה". לפי התוכנית הזו, סגן הנשיא הופך אוטומטית לנשיא ארצות הברית החדש. אם לא התקיימה הסכמה גם על זהותו של סגן הנשיא, הבא בסדר הירושה הוא יו''ר בית הנבחרים, במקרה הנוכחי, ננסי פלוסי מהמפלגה הדמוקרטית.
התרעות פיקוד העורף