משפט ראווה
זה לא היה שימוע, זה היה משפט ראווה בכיכר העיר. אלא שהמשפט גזל גם מביידן לא מעט. בעודו מתרכז במשימתו בסנאט, ברחו ממנו המועמדים האחרים. כשהתייצב לעימות הראשון נראה לא מוכן. מבולבל ומגומגם. באחד העיתונים כתבו עליו ברשעות: “ביידן יוכל להיות מועמד לנשיאות רק אם תבוטל הטלוויזיה”.
שווה להתעכב על העלבון ההוא, כי זה מה שאפיין את ביידן בכל הקריירה הפוליטית שלו. לפעמים, ברגעים של מתח, או כאשר הוא מרגיש ספורטיבי ושמח, הוא נותן לפה לרוץ לפני הראש. כך כאשר התנגח בבוחרת במרוץ הראשון והסביר לה שהוא חכם יותר ממנה, כך כאשר הזכיר במרוץ השני שבעיר שלו, וילמינגטון, אי אפשר להיכנס לחנות נוחות בלי מבטא הודי. הוא התכוון להסביר למה יחסיו עם האמריקאים יוצאי הודו קרובים כל כך, ובסופו של דבר יצא מעליב.
גם העלבון לאובמה בא מכוונה טובה. ביידן רצה להחמיא, לכן תיאר את הנשיא לעתיד כמועמד השחור הראשון ש”מיטיב לדבר, מבריק, נקי, נראה בחור טוב”. הוא התנצל כבר באותו יום. לא הייתי צריך לומר “נקי”, הסביר, הייתי צריך לומר “רענן”. אבל תורמים רבים נרתעו מהמועמד ששוב נכשל בלשונו. והתקשורת לא הפסיקה לצטט את ההתבטאות הזאת, ולהזכיר לצדה את שלל פליטות הפה של ביידן.
אם מביטים בקמפיין שניהל השנה, ושהתאפיין במיעוט אירועים (הקורונה סיפקה תירוץ), בהרבה שתיקות (אין אירועים, אז אין איפה לדבר), ומעט מאוד התבטאויות ספונטניות (כדי למנוע תקלות), אפשר להבין מה המקור לאסטרטגיה הזאת. ביידן שקט הוא ביידן אטרקטיבי. ביידן מלהג הוא ביידן שנוטה להסתבכויות.
הנסיבות משתנות
לביידן היה רצון שלא נגמר ומזל גדול. מזל שהדמוקרטים רצו רק דבר אחד: להדיח את טראמפ. מזל שמולו התייצבו בעיקר מועמדים רדיקלים, שלא יכלו להבטיח הדחה כזאת. מזל שהקורונה סידרה את הקמפיין בדיוק לגילו ולמידותיו. מזל שמולו עמד הנשיא הכי לא אהוד בעשרות השנים האחרונות. כמובן, יש כאן מסר מעודד: גם בגיל 78 עוד אפשר להגשים חלומות ישנים. בעוד ארבע שנים, זה יהיה גילו של טראמפ.
התרעות פיקוד העורף