העדויות הרבות חוזרות על עצמן ומציגות דפוס דומה: בנקודות מעבר ברחבי אוקראינה, מאות אוקראינים מעל לגיל 14 עומדים בתור כדי לקבל אישור "פילטרציה", שפירושו כי הם עברו את הסינון הרוסי ומותר להם להמשיך בדרכם. הם עומדים ימים, שבועות ולעתים אף יותר. בלי מים, בלי אוכל, בלי מיטות, בקור הנוראי שהמגן היחיד מפניו הוא אוהל בד רעוע. הפרוצדורה האגרסיבית נערכת בשדות, במרתפי בתי ספר, בתחנות משטרה מקומית. התושבים המקומיים נדרשים לספק את הסלולרי האישי שלהם ואת הדרכון. החיילים הרוסים במקום בודקים כל הודעה, כל תמונה וכל היסטוריית חיפוש רק כדי לאתר קשר לכוחות ההגנה האוקראינית או אף רגש פרו־אוקראיני תמים.
העומדים בתור מצולמים ונלקחות מהם טביעות אצבע. הם נדרשים גם להתפשט ובבדיקה גופנית מחפשים על גופם קעקועים "מפלילים". פטרו אנדריושצ'נקו, יועצו של ראש עיריית מריופול, הצהיר בחודשים האחרונים בתקשורת הבינלאומית כי בעקבות "סינון" שערכו הרוסים בין הזכרים בעיר, אין הם יודעים מה עלה בגורלם של 5%־10% מהגברים ש"נכשלו" בסינון. עוד הוא הוסיף, כי מחנות הסינון בכפר בז'ימנה למשל, הפכו ל"גטו אמיתי עבור אנשים ממריופול". דיווחים נוספים ממחנות הפילטרציה מעידים גם על עינויים, מכות, התעללות מינית במהלך הבדיקות הגופניות והפרדת משפחות. "היה מקרה שהרוסים שלחו ילד באוטובוס בלי אמא שלו, שנעצרה רק כי לפני כמה שנים היא עבדה במשטרה האוקראינית", מסביר ליחצ'וב.
את ליחצ'וב אני פוגשת בשיחת זום, בין הפגזה להפסקת חשמל. הוא מתאר כי בעשרת החודשים האחרונים משרד התובע הכללי באוקראינה תיעד 40 אלף מקרים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. "אלה מספרים ענקיים. למשל, רק לאחרונה התגלו מקרים של הוצאות להורג ועינויים שהתרחשו באזורים המשוחררים. במחוז חרסון למשל, על הגדה הימנית של נהר דנייפר, ובמחוז חרקוב", אומר ליחצ'וב.
דבריו של ליחצ'וב מקבלים משנה תוקף בדוח מיוחד שיצא החודש ממשרדו של הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם. הדוח מתעד הוצאות להורג ורצח אזרחים ב־102 כפרים ועיירות באזור קייב, צ'רניהיב וסומי, הממוקמות באזורה הצפוני והצפון־מזרחי של אוקראינה. ההוצאות להורג בוצעו בידי הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, והדוח מתייחס לאירועים שהתרחשו בין 24 בפברואר ל־6 באפריל 2022 באזורים מסוימים (ולכן לא מתייחס למשל לחודש המדמם והנורא שעברה מריופול החל מאמצע אפריל). הדוח מסכם כי מסע הרציחות של הרוסים באזורים שנבדקו גבה את חייהם של 441 אזרחים, מתוכם 341 גברים, 72 נשים, 20 ילדים ו־8 ילדות.
זמן קצר לאחר נסיגתם של חיילים רוסים מאזורים אלה, תושבים מקומיים, רשויות ורשויות החוק החלו למצוא גופות רבות של אזרחים ברחובות, בשדות, בפארקים, בשטחים מיוערים, בבתים, בהריסות של בתים הרוסים, בתוך כלי רכב שנהרסו או נשרפו בכבישים, במרתפים, בבורות ובמספר רב של קברים מאולתרים, בודדים או קולקטיביים. "אי אפשר להתבונן במה שקרה בלי שיישבר הלב. אנשים קוברים את המתים שלהם ממש בחצרות בתיהם", אומר אלכסנדר (שם בדוי), תושב מריופול, שנמלט ועבר פילטרציה. כוחות המשטרה הלאומית מדווחים כי עד ל־22 באפריל נמצאו רק באזור קייב 1,084 גופות של אזרחים. בחודשים לאחר מכן, מספר זה גדל ל־1,365. בנוסף, נכון ל־1 בספטמבר 2022, 207 אזרחים תושבי אזור קייב נחשבו נעדרים. לפחות ב־650 מקרים מותם של האזרחים נגרם מפציעות ירי. במספר לא מבוטל של הגופות נמצאו סימני חבלה, בעיקר חבורות וחתכים, פצעי כדור, ידיים כבולות וכוויות.
הדוח מציג 100 מקרי רצח ומחלק את המקרים הללו לשתי קטגוריות כלליות: הראשונה, הוצאות להורג במחנות מעצר, או מיד בשעת תפיסת האזרחים; השנייה, אזרחים שהותקפו בזמן שניסו לברוח ברגל, באופניים או בכלי רכב. למשל, אזרחים שניסו לעזוב את בוצ'ה, נורו ונהרגו ללא סיבה ברורה. הכוחות הרוסיים איימו על התושבים להישאר במרתפים ובבתיהם, ואנשים "חשודים", במיוחד גברים, נחקרו על קשרים לכאורה (נוכחיים או קודמים) עם הכוחות המזוינים של אוקראינה וגופי אכיפת החוק, ועל "ריגול" לכאורה, בעיקר באשר להעברת מידע על עמדות של חיילים רוסים. כמה אזרחים נהרגו במקום, בעוד אחרים נעצרו והוצאו להורג מאוחר יותר. חייל רוסי בבוצ'ה העיד כי: "אם המקומיים הגיעו לעמדות שלנו, הם נתפסו, נחקרו ונהרגו כמעט מיד".
הדוח מתאר כי באופן גורף גברים ונערים מהווים 88% מכלל הקורבנות. ברוב המקרים ההוצאות להורג נערכו לאחר שחיילים רוסים עצרו אזרחים בחשד להשתתפות בפעולות איבה או בחשד לתרומה אחרת למאמץ המלחמה. תקופות המעצר טרם ההוצאות להורג נעות בין מספר שעות ועד למספר שבועות. אזרחים נעצרו בבתים, במרתפים, במוסכים, במתחמי משרדים או בחצרות שנכבשו על ידי חיילים רוסים. ברוב המקרים, הקורבנות נמצאו כשידיהם אזוקות או קשורות בנייר דבק, ועם פציעות המעידות על עינויים או התעללות אחרת. לפחות במקרה אחד, אחד הקורבנות נמצא עם סימנים התואמים אלימות מינית. הדוח קובע כי כל אלה מספקים אינדיקציות חזקות לכך שניתן לסכם את הרציחות הללו כפשעי מלחמה והרג מכוון, ועל כן כהפרה חמורה של אמנת ז'נווה.
“זה כבר ברור, במלחמה המתחוללת אין ערך לחיי אדם", אומר סשה (שם בדוי), פעיל חברתי בקייב, "גם בקרב הרוסים, שנלחמים כאילו הייתה זאת מלחמת העולם הראשונה. האוקראינים יושבים בשוחות עם מכונות ירייה, ו־30 חיילים רוסים רצים לעברם, אלא שהאוקראינים קוצרים אותם מיד, כעבור כמה שעות 30 חיילים רוסים אחרים עושים את אותה הפעולה. אלפי ילדים עד גיל 7 הועברו לרוסיה לאימוץ".
לאורך עשרות השיחות שערכתי, חזרה ועלתה אותה בעיה: באוקראינה אין חשמל ברוב שעות היום. מדי בוקר מקבלים התושבים הודעה מתי במהלך היום יהיה חשמל, אבל המעלות כבר צנחו אל מתחת לאפס. "אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו צריכים חשמל", אומר סשה, "הכל מתבסס על תשתיות החימום באוקראינה. אם אין הסקה, אז אין מים ואז זה אומר שאתה לא מתקלח. לפעמים אנחנו מחממים סיר על הגז ושופכים על עצמנו מים חמים. הקור משמעותי, וכשמדובר בילדים, בתינוקות ובקשישים, מדובר בסכנת חיים. זאת הטקטיקה הרוסית, כל ההפגזות האחרונות היו לכיוון התשתיות, הרוסים משתמשים בחורף ככלי. העיר בחשיכה, גם אין אינטרנט ואין רשת סלולרית. שגרת החיים ממש קשה, אבל האוקראינים בינתיים מגלים רוח לחימה ושורדים. השאלה היא איך הם ישרדו את החורף. זאת מצוקה איומה. אנשים עזבו את המזרח ונדדו למערב, מדובר באנשים בריאים, משכילים, שיום אחד ארזו את כל החיים שלהם בשתי שקיות ויצאו עם האישה והילדים לנדוד למקום שלא מחכים להם בו. אנשים חיים מהיד לפה, ואפילו גרוע מזה, אנשים על סף חרפת רעב. למתקנים החיוניים כן יש חשמל, לבתי החולים יש גנרטורים, אבל לפעמים נרשמות סיטואציות סוריאליסטיות כאשר המקומות הללו מוארים באמצעות נרות, יש ממש ניסיון לדבוק בשגרה. בחנויות יש מוצרים, התנועה עובדת אף על פי שאין רמזורים, וגם, למרות החשיכה אין פחד ללכת ברחובות. פתאום העבריינים חוששים לאור החמושים הרבים ברחוב".
מריופול, מהערים המרכזיות במחוז דונייצק שבמזרח אוקראינה, הייתה עיר אירופית משגשגת לפני המלחמה. אלא שאת זיכרון הנזקים שספגה בחודשים האחרונים יהיה קשה למחות גם כאשר יבנו אותה מחדש. מיקומה האסטרטגי על חוף ים אזוב, על יד הגבול עם רוסיה, הפכו אותה ליעד תקיפה מרכזי. באמצעות כיבוש העיר תכננו הרוסים לבסס את שליטתם על חופי ים אזוב, וליצור מסדרון קרקעי מגבול רוסיה ועד לחצי האי קרים, שסופח כבר ב־2014 - השנה שמבחינת רבים באוקראינה מסמנת את תחילת המלחמה הזאת.
בנוסף ללחימה ולהרס התשתיות, מכונת התעמולה הרוסית פועלת במלוא הכוח ומנסה לגרום לעם האוקראיני להאמין כי המלחמה האמיתית היא בין רוסיה למערב וכי המערב מנצל את אוקראינה. חשוב לזכור כי מזרח אוקראינה הוא ברובו רוסי אתני, ולמעשה האזורים שהרוסים רמסו, כדוגמת מריופול, הם אזורים עם אחוזים גבוהים של רוסים.
סמוילנקו: "חשוב להבין, אף אחד לא ציפה להישאר בחיים. ידענו שלא נעזוב את מריופול מיוזמתנו, הייתה לנו פקודה לעמוד ולספוג".
הקרב על מריופול היה לאחד הקרבות הקשים במלחמת רוסיה־אוקראינה. המצור על העיר נמשך כאמור 86 ימים ובסופו, הרוסים הצליחו לכבוש את מריופול, והלוחמים, שהתבצרו במפעל יחד עם אזרחים נוספים, נכנעו. "לפני שכל זה התחיל, היו במריופול כחצי מיליון תושבים", אומר סמוילנקו. "המספרים הרשמיים מדברים על כך ש־150 אלף הצליחו להתפנות, 50 אלף נוספים פונו במסגרת 'המסדרונות הירוקים ההומניטריים'".
פדוסיוק: "ו־50 אלף אזרחים נהרגו במריופול".
פדוסיוק: "הם גם ניסו ליצור תמונה שקרית שהאוקראינים רוצים ללכת לרוסיה ורוצים להיות חלק מרוסיה. בגלל זה הם גם חטפו ילדים, רבים מהמספרים שאנחנו מדברים עליהם הם ילדים".
הקרב במריופול התאפיין בעוצמת אש מסיבית ובקרבות לחימה בשטח בנוי. "בשלב האחרון של המצור היינו במפעל הפלדה", מסביר סמוילנקו, "בחרנו בו כי הייתה לנו שם עמדת יתרון. לפני כן, רוב הקרבות היו בעיר ובגבולות של העיר. ניסינו לדחוק את הרוסים החוצה. אבל הטקטיקה שלהם הייתה לתקוף את מרכז העיר ואת הבתים הפרטיים".
סמוילנקו מסמן את ה־15 באפריל כנקודת המפנה. אז הצליחו הרוסים להשתלט כבר על מרבית שטחי העיר ולדחוק את הכוחות האוקראיניים שהתבצרו אל סביב מפעל הפלדה: "עד לנקודה הזאת לחמנו בצד הימני ובצד השמאלי של הנהר. ואז הכוחות שלחמו בצד הימני עברו לצד השמאלי, למפעל הפלדה. אחרי היום הזה כל היחידות שלנו עברו למפעל גם. האויב דחף אותנו חזק בצד הימני ולא היו לנו מספיק אמצעים".
"בעלי גם לחם בקרבות שהתחוללו בעיר", מוסיפה פדוסיוק, "הוא היה בצד הימני של הנהר, המפעל כאמור היה בצד השמאלי. אבל אז הוא הצטרף לשאר במפעל. הוא שחה לצד השני, תחת ההפגזות. הוא כבר היה פצוע בשלב הזה".
סמוילנקו: "הרבה מאוד חיילים נפצעו קל לאורך הלחימה ופשוט המשיכו להילחם. כי כל לוחם חשוב בלחימה הזאת. אבל כמובן היו לנו גם סיטואציות נוראיות עם פצועים קשה, כי היינו צריכים לאלתר בתי חולים. ניסינו לפנות אותם, כי הם כבר לא יכלו להילחם גם. בשלב הזה היו לנו בערך 300 לוחמים שהיו פצועים באופן קריטי".
בסוף אפריל שוב דיווח יועצו של ראש עיריית מריופול, פטרו אנדריושצ'נקו, כי אלפי חיילים ואזרחים אוקראינים נצורים בתוך המפעל, חשופים להפגזות הרוסיות. "נלחמנו ללא הפסקה", אומר סמוילנקו, "עד ל־10 במאי. אז הצד הרוסי התחיל לנהל איתנו משא ומתן כדי שניכנע".
גם פדוסיוק פנתה בחודשים האחרונים לאפיפיור ולקונגרס האמריקאי לעזרה, במהלך ביקורם כאן בארץ היא וסמוילנקו נפגשו עם השר לשעבר
נתן שרנסקי: "אני פה כי אני רוצה לשתף במה שקורה, אנחנו מבקשים עזרה בנושא. אני לא יודעת אם הוא חי או לא".
"יש לנו מידע לחלוק", אומרת אנה ז'רובה, מייסדת העמותה ״חברים ישראלים של אוקראינה״, "וזה המקום לשיתוף פעולה, לתמוך ולסייע, גם בכל מה שקשור בשיקום חיילים פצועים לאחר שהם משתחררים".
בנוסף, מסבירה ז'רובה, בכוחה של מדינת ישראל לבקש כי ישחררו את הקצינים בשבי לשטחה עד לסיום המלחמה. מקרה דומה התרחש עם טורקיה, וקצינים אוקראינים שוחררו מהשבי לשטחי המדינה עד לסוף המלחמה, וכך יכלו להתאחד עם משפחותיהם ולזכות בחיים. תחינתם של איגוד משפחות אזובסטאל לעזרה הופכת דחופה יותר כששומעים מפיה של פדוסיוק מה התרחש בסוף יולי האחרון.
פדוסיוק: "ב־29 ביולי הרוסים הוציאו להורג יותר מ־50 חיילים אוקראינים שבויים".
ז'רובה: "הם פוצצו אותם, כמו פיגוע טרור".
פדוסיוק: "ואז הם העלו את הווידיאו של זה, אז אני חיפשתי את בעלי בסרטון, ולמזלי לא מצאתי אותו, אבל מישהי שאני מכירה ראתה בסרטון את בעלה. אני חושבת שאם זה אפשרי בעולם המודרני, אז הכל כבר אפשרי".
ליחצ'וב: “אנחנו יודעים על אזרחים אוקראינים שנלקחו על ידי הכוחות הרוסיים, על מאות אזרחים שנעצרו על ידי כוחות הכיבוש מסיבות שונות ומוחזקים כעת בשטח רוסי, בעיקר במרכזי מעצר קדם־משפטיים. האזרחים האלה מהווים סוג של בני ערובה עכשיו. צריך להפעיל לחץ על רוסיה לשחרר את האנשים האלה ללא תנאים ומיד. אבל זה נושא שבניגוד, למשל, לנושא שבויי המלחמה, כמעט ולא נדון בתקשורת".
ז'רובה: "אני מרגישה שאנחנו נלחמים על כל אייטם, ומתחילת המלחמה מספרים לנו את הסיפור שלך דרך עובדות יבשות. אבל אין את הסיפור האנושי, את הסיפור על האנשים שסובלים".
סמוילנקו: "צריך לזכור שהפרופגנדה הרוסית גם עובדת בכל הכוח, הסיפור שלנו מסופר דרך מקורות רוסיים. במריופול הבנתי כמה חשוב שנספר את האמת. הבנתי את זה דווקא כשבכלל לא הייתי בטוח שאשרוד, אפילו הייתי בטוח שאמות. ולכן כל מה שהיה לי חשוב היה שהעולם יידע את האמת".
ז'רובה מתייחסת להגעתם לישראל גם כאמצעי להתמודד עם התעמולה הרוסית שמאשימה את גדוד אזוב באידיאולוגיה נאצית: "מתחילת המלחמה באוקראינה אנחנו עדים להפצה מסיבית של שקרים מפוברקים על ידי הפרופגנדה הרוסית אשר טוענת שהאוקראינים הם נאצים ולכן המלחמה נועדה לדה־נאציפיקציה. בישראל במיוחד, אנחנו מבחינים בפעילים פרו־רוסים שמציגים את גדוד אזוב כגדוד של חיילים נאצים. ברור שהנושא מושך תשומת לב ומעלה דיון. אבל חשוב לומר שחלק משבויי הגדוד שנמצאים עכשיו בשבי הרוסי הם יהודים. לכן המטרה של הביקור הזה היא להילחם במיתוסים, לספק פלטפורמות לקהל הרחב ולעיתונאים לשאול שאלות ישירות, ולעסוק בהסברה ועובדות כדי להציג אמת".
האמת, מבחינתם, היא גם הנחיות ברורות לקברי אחים המוניים ואפילו קרמטוריום נייד, שעליו דווח עוד בפברואר, יום לפני פרוץ המלחמה. ה"דיילי טלגרף" פרסם כי הכוחות הרוסיים הכינו קרמטוריום נייד לשימוש בסכסוך העתידי עם אוקראינה.
כאמור, רק שמונה ימים לאחר מכן הצליחו אלכסנדר ואשתו לעבור פילטרציה. במהלך הימים הללו הוא ראה כיצד אחרים ניסו לשלם שוחד כדי לקדם את התור וכיצד היו מוקפים באווירה של אסון, ובאנשים מותשים שסיפרו סיפורים מצמררים על הישרדותם בהפגזות והפצצות, לדבריו.
התרעות פיקוד העורף