עבור הרפובליקנים - המעדיפה להתפלש ברחמים עצמיים המקבלים לעתים צורה של טינה רושפת ונהייה אחר מועמד קולני, הנבנה מתחושת אוזלת היד הטרמינלית שהוא לבדו יכול להציל ממנה - היה הערב הראשון בוועידה בפילדלפיה שמחת חיים עם חילוקי דעות עקרוניים ועריפת ראשה של היו"ר גב' וסרמן־שולץ – כל מה שגורם לרפובליקנים לחשוש שברגע האמת בנובמבר תסור אמריקה לקול המצפן הפנימי ותחליט שהיא איתה.
המעבר ל"גשר על מים סוערים" של סיימון, שאותו שר בהתאמה למגבלות גילו וקולו, היה מצוין כמו גם השיר שלחלח את עיני הבייבי־בומרס באולם והקים אותם על רגליהם לתנועת שדה חיטה ברוח בין ערביים. הדמעה שירדה על לחיי עצרה בחצי הדרך אל שפמי.
אף שהיא רק בתחילתה, ממחישה הוועידה הדמוקרטית את העובדה שאמריקה הפכה למדינה אחת לשני עמים. לא מוגזם לקבוע שהשסע הזה הידרדר זה מכבר לחילופי אש חיה כולל אבידות בנפש, אבל מה שהיה תמיד יפה באמריקה גם אחרי חמש שנים של מלחמת אזרחים אכזרית הוא שהיא יודעת למצוא את הדרך חזרה ולהתלכד ברגע הנכון. גם מתוך הריסותיו הזמניות של החלום שמרו הדמוקרטים על כללי התנהגות קורקטיים כלפי יריביהם הפוליטיים שאינם אויבים. הוועידה הדמוקרטית מזכירה למהגר כמוני מה משך אותי מגיל צעיר לאמריקה: אהבה לאנשים שהקימו דמוקרטיה אמיתית מתוך תחושת שליחות מדויקת וניסחו חוקה מופתית. גם בשעתם הקשה הם נשמרים מלרקוד על הדם. לכן אין לטראמפ סיכוי, חוץ מהתערבותה של יד זדונית בתהליך, והיו דברים מעולם.
התרעות פיקוד העורף