לראות הורים באירועי ספורט של ילדיהם זו תופעה ששווה צפייה בזכות עצמה: הערבוביה של כעס, שמחה פחד ואמונה יוצרים סלט רגשות שמתיש את ההורים ובמקרים רבים פוגע בילדים. אירועי הספורט של הילדים מקבילים לאירועי כישרונות צעירים או מלכות יופי צעירות שגם בהן רואים הורים שדוחפים את ילדיהם להישגים וממש לא ברור עבור מי הם עושים זאת ועוד יותר לא ברור אם הילדים בכלל רוצים זאת. אז כשרואים שורת הורים עומדת ומצלמת את הילדים שלהם משחקים או מופיעים, כנראה שמתוך השורה הזו יקומו כמה הורים וינסו להשפיע על הילדים שלהם וכמובן על הסביבה.

הפעם לא נתרכז בילדים, אלא בהורים. פסיכולוגים אמריקאים העלו על הכתב את הסיבות העיקריות להתנהגות ההורית הלא ספורטיבית במגרשי הספורט של ילדיהם. הפסיכולוגים מדברים על כך שאצל הורים רבים מגוון הרגשות שעובר בהם במהלך המשחק של ילדיהם מקביל לאירוע אישי המשאיר את ההורים תשושים, כאילו הם היו אלו על המגרש. כבר שמענו על הורים שהיכו מאמנים או שופטים, הורים שמקללים, הורים שמאיימים ועוד. נכון שלרוב מדובר במגרשי הכדורגל, אך ניתן לראות התנהגות קיצונית או אנטי חברתית במגרשים רבים ובאירועים נוספים גם כן.

אז מהן הסיבות ה"עמוקות" יותר לתופעה?

- חיזוק האגו.

לא מדובר על חיזוק האגו המודע של ההורים, בסגנון "הבן שלי הכי טוב", אלא חיזוק יותר עמוק ובסיסי. ההורה מכור לשינוים הרגשיים שמתרחשים בו במהלך האירוע והוא משוכנע שכל סוג התנהגות מותר כשמדובר ב"לתמוך בילד". ההורה חושב שהוא מזדהה עם רגשות הילד אך בעצם הוא מחזק את הצורך שלו בקיצוניות רגשית.

- אי יכולת להתמודד. הורים רבים לא יכולים להתמודד עם רכבת ההרים של הרגשות בזמן האירוע הספורטיבי ולכן לא מצליחים לשלוט בעצמם. הורים מסוימים חוצים את הקו אל עבר התנהגות לא ספורטיבית במקרה הטוב, ועד התנהגות אלימה ופלילית במקרה הרע. חוסר היכולת שלהם להתמודד עם שינוים מהירים ברגשות גורם להם להתפרצויות לא נשלטות.

- תחרות בין ההורים. הורים רבים רואים את אירועי הספורט של ילדיהם כמגרש הספורט שלהם מול הורים אחרים. כולנו מכירים את ההורים שאוהבים להתגאות בכך שהילדים שלהם שלטו בארמית, לטינית ומחול בגיל שנה. יצר התחרותיות של ההורים מול הורים אחרים גורם להתנהגות לא ספורטיבית במגרשים.

- כשאנחנו היינו צעירים. הורים רבים רוצים לשחזר את ההצלחה שלהם או לשפר את הניסיון שלהם דרך הילדים. הורים שמאוד אהבו כדורגל אבל היו גרועים בזה, רוצים בעצם לשנות את חייהם דרך חיי הבן שלהם. הורים אלו יעשו הכול כדי שהבן (הם עצמם) יהיה טוב יותר, גם אם מדובר בפגיעה בו כי כמו במקרים אחרים, גם כאן ההורה לא מתייחס למה שעובר על הילד, אלא רק למה שעובר עליו.

- מגנים על השקעה. יש הורים הרואים בספורט בו משתתפים ילדיהם כהשקעה לעתיד. ההורים משקיעים זמן וכסף, "מקריבים" את עצמם כדי שהילד יהיה טוב בספורט הספציפי הזה, ונראה לכם שהמאמן יחליט שהילדים שלהם לא ישחקו ראשונים או בקדמת הבמה? אז ההורים לא מתנהגים בספורטיביות כדי לקדם את הילד ולהגן על ההשקעה.

- ככה מתנהגים. הורים מרגישים שאירוע ספורט הוא מקום בו ניתן לשחרר קיטור ולהתנהג אחרת מאיך שהם מתנהגים במקום העבודה או ברחוב. ישנה תחושה שזה מותר כי מדובר בספורט. במקום להשקיע בזמן איכות עם הילד וללמד אותו איך אמורים להתנהג בחברה, מוצאים את עצמם ההורים מלמדים את ילדיהם איך מתנהגים במגרש ספורט.

- איבוד שליטה. הפעם מדובר בסיבה יותר טבעית או בסיסית ברגשות האדם (בעיקר הגבר) – שליטה. ההורים לא מסוגלים לשחרר את המשוכות ולתת לילדים לשחק איך שהם רוצים או איך שהמאמן רוצה. התוצאה של חוסר היכולת לשחרר גורמת להורים רבים ליצור לחץ והתנהגות לא ספורטיבית במגרשים.

אצל הורים רבים לא מדובר בסיבה אחת אלא באוסף סיבות שמחזקות זו את זו ככדור שלג בזמן אירוע ספורטיבי של ילדיהם. את מרבית הסיבות הללו ניתן לשנות אם ההורים יעצרו רגע וינסו להבין מה המטרה של החוג, מה הילדים רוצים להשיג ומה הם בעצם אוהבים. אם הורים ישנו את הציפיות שלהם מהילדים, ההתנהגות שלהם במגרשים תשתנה לטובה.

פסיכולוגיה במגרש: סיבות להתנהגות לא ספורטיבית של הורים

בואו נודה על האמת, ראינו אותם ואולי אנחנו אחד מהם. מדובר בעיקר באבות שלא יודעים לשים גבולות לעצמם