“הילדה שלך בלחץ. היא מאוננת, אפילו שאין לזה שום אספקט מיני. היא משפשפת את איבר המין שלה, כי זה מרגיע אותה. זה כמו שילדים אחרים משפשפים את התנוך של האוזן. זה לא מיני, אלא יוצר אפקט של הרגעה, כי היא בלחץ ומחפשת דרך להירגע. היא ילדה שתלטנית, שמוכנה לעשות דברים רק אם היא תקבל שוקולד, ואת לא מתמודדת עם זה ונותנת לה שוקולד. זו תופעה שמעידה על ילדה שנמצאת בלחץ. היא גם לא מקובלת חברתית כי היא שתלטנית. ילדים וילדות אחרים לא אוהבים דברים כאלה. הפתרון הוא להוריד ממנה לחץ, לעזור לה באמצעות טיפול רגשי, בשילוב עם הדרכת הורים. צריך ללמד את הילדה כישורים חברתיים, לעשות לה מעין סוציאליזציה. זה לא מעשה פלאים, וזה לא יקרה ביום אחד. הטיפול צריך להיות במקביל, גם לה וגם לכם. היא עוד קטנה, היא רק בגן, ויש לה עוד מספיק זמן כדי להשתפר ולשפר את עצמה לקראת העלייה לכיתה א’ בשנה הבאה או בעוד שנתיים”.
“לבי איתך, ואני מבינה את כאב הלב והתסכול שלך. בדרך כלל ילדים אוהבים את אמא וצריכים אותה. לצערי, את נמצאת באיזשהו מעגל קסמים אכזרי. את פוחדת שזה יהיה כמו עם אמא שלך ובעצם משחזרת את זה. את מתוסכלת, ולכן את מרימה את הקול וקצרת רוח, ואלו הדברים שמרחיקים את הילדים. את לא יודעת מה לעשות כדי לקרב אותם, כי לא היה לך מודל של קרבה וקשר עם אמא שלך. ואז הילדים באופן טבעי הולכים לאבא. במצב כזה אסור לך להראות להם שזה פוגע בך. לא לדבר על זה מולם ובאוזניהם. צריך לבדוק מה גורם לך להיות קצרת רוח ולהרים את הקול. אם בעלך לא עוזר ונותן יד, אז אני מניחה שהעומס נופל עלייך, ואת עייפה. בעלך כנראה לא רואה שכיום תפקיד ההורות הוא שוויוני לגמרי. הוא חייב להיות הרבה יותר מעורב ולשאת יותר בנטל. צריך לגייס אותו לטובת העניין. אני ממליצה לך ללכת לטיפול אצל פסיכולוג אישי שייתן לך טיפים ו’שיעורי בית’ ויכוון אותך. נוסף על כך, אני ממליצה על יועץ משפחה או הדרכה הורית לך ולבעלך, משהו שישפר את הזוגיות ההורית שלכם ויהיה לטובת שניכם ולטובת הילדים, לטובת כל המשפחה. לילדים שלך מגיעה אמא טובה ונינוחה”.
התרעות פיקוד העורף