בתור אמהות, אנחנו אמורות להיות קבוצת נשים אוהבת ומכילה. הרי כל אחת שעברה לידה, התמודדה עם חוסר הוודאות של החודשים הראשונים בתור אמא, האכילה, החליפה, ניגבה, קילחה והרדימה, כולנו יודעות שזה לא קל להתרגל לשינוי הגדול בחיים. את צריכה ללמוד להקשיב לעצמך, להתעלם מאינסוף עצות, להתמודד עם שינויים בגוף שלך, בנפש שלך, בזוגיות ובחיי המשפחה שלך והכל על בסיס שעה וחצי של שינה. לכן, כולנו צריכות לדגול בהעצמת נשים, אהבה והכלה- סולידריות אימהית.
כמה חבל שבמציאות כולנו קצת חארות.
האמת? זה באמת בסדר מבחינתי, כמובן שאני מעדיפה שהן יעשו את זה בפנים שלי כי ויכוחים על שיטות הורות והקשבה לעצות מטופשות ואובססיביות של נשים שחושבות של מי שלא דוגלת באותה שיטת הורות כמוה לא ראויה לגדל דגי זהב הם דברים שיכולים לעשות לי את היום.
אישית אני דוגלת בשיטה של איסוף אובססיבי של קופסאות מסבתות ומעדיפה מזונות שההכנה שלהם דורשת פעולות כמו הליכה למטבח, הוצאה מהמקרר והגשה. דבר שלא מוסיף לי נקודות בתעודת האמהות שלי בסוף השנה.
שלא תטעו, אני לא דוגלת בקניית בגדים יקרים לילדים, תקופת חייה של טי שרט היא בין 20 שניות לשעתיים. בחג השבועות למשל מיני-בוס הגיע לגן לבוש לבן ובסוף היום קיבלתי ילד שנראה כמו החשוד העיקרי ברצח המוני- כולל כתמים אדומים שנוזלים מהפה לכיוון החולצה ומריחות אדומות ומלחיצות על המכנסיים. בירור קצר העלה שהילד לא מפתח חיבה לקניבליזם או סדיזם, הוא פשוט אכל תותים. אני כן דוגלת בבגדים יפים ונקיים, זה לא שאני יושבת ומכבסת אותם על שפת הנהר, יש לי מכונת כביסה בבית שבהחלט מסוגלת להחזיר את רוב הפריטים הלבנים של מיני בוס למצבם המקורי.
אז כן, יש גינות בהן אני עלולה לקבל יותר מבטי נאצה מטראמפ למראה המיני בוס לבוש בטי-שרט לבנה ואוכל וופל. אבל אני ממילא בלונדינית מתל אביב עם חיבה ליין ושופינג, אתם באמת חושבים שאלו מבטי השנאה הראשונים שלי?
התרעות פיקוד העורף