אני מתה על מסיבות סיום. זה עומד בסתירה חריפה לעובדה שאני לא ממש יודעת איך להתמודד עם סיומים. פעם אחר פעם, גם אם זה סוף שייחלתי לבואו, אני שואלת את עצמי: "מה, באמת נגמר?". יש משהו נורא מתעתע בסופים. קצת כמו גירושין. גם אם הנישואין לא היו טובים במיוחד, בהרבה מקרים, ברגע שמחליטים על הפרדת כוחות, פתאום מצליחים לנשום ולראות אחד את השני דרך אותן עיניים של ההתחלה, כשהיה נדמה שיכול להיות רק טוב.
***