“יגורתי”, אני אומרת לו. “אני יודעת שזה קשה, אבל בוא ניתן לילד לנסות. שיקפץ על טרמפולינות, שם, בפאתי פתח תקווה. בוא נצייד אותו בדברים חיוניים: בידיעה שרוב האנשים בעולם הם טובים, אבל יש גם נבלים ונבלות. נזכיר לו שהגוף שלו הוא מרחב ששייך לו ורק לו, כמו שהגוף של אחרים שייך להם ורק להם. נצייד אותו במספיק כסף, באמצעי התקשרות, ניתן לו לפרט בפנינו איך הוא נוסע, עם מי ומתי הוא חוזר. בוא נוריד שכבה של צמר גפן. רק כך הוא יגדל”.
לפעמים אין ברירה אלא לשחרר את הילד תוך כדי שמציידים אותו בדברים החיוניים
נגיד לו שרוב האנשים טובים, אבל יש גם נבלים ונבלות. נזכיר לו שהגוף שלו הוא מרחב ששייך אך ורק לו. בוא נוריד שכבה של צמר גפן, רק כך הוא יגדל
התרעות פיקוד העורף