מה שהתחיל כתגובה אינטואיטיבית בשעת חירום הפך בתוך ימים למערך מקצועי אזרחי, שמספק טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, חינמי, לנפגעי מתקפת ה־7 באוקטובר 2023 והמעגלים סביבם - בשיתוף מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, החברה הישראלית לפסיכואנליזה ומכון רוח אדם.
"בעשר בבוקר של אותו יום כבר הגיעה הפנייה הראשונה", מספרת שפירא־ברמן. "אבא פנה לעזרה עבור אשתו וילדיו, אחרי שהבין שבנו, שהיה באימון אופניים בעוטף, נחטף או נרצח. אדם נוסף פנה אחרי שהבן שלו חולץ מהמוצב שנכבש על ידי הנוח'בות. הבן נפצע קל ושוחרר הביתה – והאב מיד ביקש לראות פסיכולוגית לבן. "נכנסתי לאוטו ונסעתי לדרום. מאותו רגע הכול היה ברור: אנחנו שם בשבילם".
המערך מציע טיפול של שלוש שנים: "אנחנו עובדות עם ביטוח לאומי, מרפאות השבים, משרד הביטחון, משרד הרווחה וכל גוף ציבורי שמוכן להתגייס לעזרה. גם הממסד מבין שאין לו מענה להכול. הגענו למצב שמשרד הרווחה פונה אלינו. אנחנו משלימים את מה שלא קיים".
"היינו במטה החטופים מ־Day One", אומרת שפירא-ברמן, "הפכנו למטפלי הבית. גם לאחר שמרבית מערכי ההתנדבות הראשונים דעכו, הוא המשיך לפעול בהתמדה. אנחנו נשארנו, והיום אנחנו הגוף האזרחי היחיד שהמשיך לספק טיפול רגשי מתמשך".
הרבה בתי חולים הקימו מרפאות, אבל המטופלים לא תמיד רצו ללכת לשם. "הם נרתעו מההמתנה הממושכת, מהטייטל של בית חולים פסיכיאטרי וממפגש עם מטפל אקראי", היא מסבירה. "המטפלות שלנו הגיעו לבתים והגיעו למי שצריך".
"הטיפול בבני משפחה של שבים מהשבי מורכב מאוד", מגלה שפירא-ברמן. "החזרה בכלל לא פשוטה. כל הורה מצפה שהילד ירצה רק לרוץ ולהצטנף בזרועותיו, וזה לא תמיד קורה. החזרה של החטופים גם הייתה גם טריגר קשה עבור הרבה משפחות שכולות. ובכלל, המצע המשפחתי הוא לפעמים כזה שקשה מאוד להחלים בתוכו.
בתוך כל הקושי, היא מתעקשת, יש הרבה סיבה לאופטימיות. "אם מטפל מוכן להיות שם לאורך זמן", היא אומרת, "במסירות אמיתית, בסוף כמעט תמיד מתרחשת איזושהי תנועה רגשית. וכל פעם שאני פוגשת תנועה כזו – אני עצמי מזילה דמעות. זה יכול להיות מישהי שפשוט פורצת בבכי, זה יכול להיות זיכרון של רגע טוב, וזה יכול להיות מישהו שבדרך כלל מוחזק, שלא בוכה אף פעם, אבל פתאום אומר משהו קטן ונוגע ללב – וברגע הזה נולד עתיד. נבט. כמו הרגע שבו המטופלת שאיבדה הכול אמרה לי פעם: 'אולי בכל זאת אני אצא מהבית'."
כבר בשעות הראשונות קבעו מייסדות המערך שלושה עקרונות לפעילות המערך:
1. מתן טיפול לכל מי שנפגע באופן ישיר או עקיף – ניצולי טבח, משפחות שכולות, משפחות חטופים והמעגלים הקרובים אליהם.
2. הטיפול יינתן חינם וללא הגבלת זמן. "חלק מתהליך השיקום הוא החזרת האמון בעולם", מסבירה שפירא־ברמן. "ההבנה שמישהו נמצא שם בשבילך בלי אינטרס, בלי חשבון".
3. עיקרון 'אפס בירוקרטיה'. "לא טפסים, לא ועדות", מסבירה שפירא־ברמן, "כל מה שצריך הוא הודעת וואטסאפ קצרה עם שם, גיל, הקשר לאירועים ומקום מגורים. מאז ועד היום", היא אומרת, "הממוצע הוא שלוש עד ארבע דקות עד מציאת מטפל. לפעמים עוד יום, יום וחצי – אבל אנחנו לא מוותרים, גם לא בפריפריה".
המערך גם מאפשר גישה לטיפול למי שלא יכלו להרשות לעצמם טיפול כזה בעבר. "הוא מנגיש טיפול לאנשים שלא הייתה להם יכולת נפשית או כלכלית לתחזק טיפול כזה", היא אומרת. "אנחנו מאפשרים למטופלים לראות מטפל מהיום להיום".
התרעות פיקוד העורף