"לא צריך להיות חברים הכי טובים כדי לתת כבוד אחד לשני. האולימפיזם בנוי מכבוד, ובעיני לכבד את היריב זה משהו שחונכתי עליו".
"זה תסריט שכבר קרה כמה פעמים בעבר עם ספורטאים מוסלמים. זה לא הפתיע אותי והתכוננתי לתרחיש הזה, ובאתי לנצח את הקרב. רציתי
ללחוץ את ידו, למרות שהוא לא רצה".
הפחדים שדיברתי עליהם הם רלוונטיים לכל ספורטאי ואדם. לכל אחד יש את החשש להיכשל, וכשמנצחים את הפחדים - מנצחים את עצמך, ככה קיבלתי
עוד הוסיף ששון על העובדה כי כחלק מפרנסתו, הוא נהג לאמן ילדים: "הג'ודו הוא אמנם ענף מצליח, אך הספורטאים זוכים לחשיפה רק כשמביאים תוצאה בטורניר בינלאומי. עד לנקודה זאת צריך למצוא לבד בסיס כלכלי, וזה כמובן לא נכון מקצועית לאמן, כי אתה מעייף את עצמך".
"היה לו קרב קשה מאוד, אבל נתנו לו כוחות להתמודד".
"לא, אבל אני הולך לנוח ולסדר את המחשבות, כי זה לא פשוט לאמן נבחרת, בייחוד כשמציבים כאלה מטרות. אני עובד ונותן את כל כולי, מאמן אולימפי צריך להיות לפחות בין חצי שנה לעשרה חודשים בחו"ל, אז תבינו באיזו שחיקה אני עובד. הלב שלי כולו בצורה של מגן דוד בצבע כחול לבן, ככה חינכו אותי בבית".