גל'ס קיטצ'ן: ממבו גמבו טיים

גל סידס מאוד אוהב לבשל עם אלכוהול. כלומר, כל הזמן הוא מבשל עם אלכוהול, אבל רק לפעמים הוא זוכר להוסיף אותו גם לאוכל. והפעם: 'גמבו'…

היום נעשה משהו חדש לחלוטין. חדש בשבילי, בכל אופן. מה אני מבשל? מה שבא לי. למה בא לי? לא יודע. כי שמעתי מחבר, אכלתי במסעדה, ראיתי באינטרנט ואז החלטתי להכין בעצמי. גמבו בחיים לא הכנתי, לא טעמתי ולמעשה, אני לא חושב שאי-פעם הייתי נוכח במוסד שהגיש גמבו. האמת היא שלפני שהכנתי את המתכון הזה אפילו לא היתה לי נקודת רפרנס לטעם של גמבו, אפילו לא משהו ליד. אז למה גמבו דווקא עכשיו? כי התקרר קצת בחוץ, ואפילו שלפני חודש עדיין נשבעתי אמונים לכל מה שמגישים על קרח, אני מתחיל להרגיש קצת געגועים למשהו קצת יותר חורפי.

גמבו משתייך לקבוצת אוכל שעוד לא התעסקנו בה באופן מובהק כאן במדור. אם הסטייקים, הכנפיים והכבדים שהכנתי בעבר במדור הזה היו תענוג של ערב אחד, גמבו הוא אוכל פונקציונלי, אוכל שמוזגים, אוכל שמשביע מזין ומחמם אותך מבפנים. זה אוכל מהסוג שמכינים בסיר גדול ומחממים יום או יומיים (או יותר...) אחרי זה והוא רק נהיה יותר טעים.

בגדול, מדובר בתבשיל עתיק (200 שנה לפחות) מאזור לואיזיאנה. ואם אתם אוהבים ראגו, חמין, בורגיניון, או כל תבשיל אחר שמתבשל ומסמיך לו באיטיות על נוזליו ושומניו, אתם תמותו על גמבו. מה שאני אוהב מאוד בגמבו היא העובדה שלגמבו יש חוקים שהופכים אותו לגמבו - הוא חייב להתחיל ב-ROUX, והוא חייב להכיל בצל, פלפל ירוק וסלרי - השילוש הקדוש של מטבח הקייג'ון, וכמובן שום - האפיפיור. אחרי זה אפשר להשתגע ולהוסיף לו כל מה שאתם אוהבים ולהפוך אותו לשלכם. קצת כמו עם ראגו חמין ובורגיניון.

אחד הדברים שהכי משכו אותי להכין גמבו הוא שכל גמבו צריך להתחיל עם ROUX. ריבוי המהגרים הצרפתים, או מתוך קולוניות צרפת לאזור לואיזיאנה הביא אתו, מן הסתם, טכניקות צרפתיות שחלקן מבוצעות פר-סה ברחבי המדינה, וחלקן קיבלו את האופי האזורי האיך לומר בעדינות - מעט פחות פיין. כזה הוא ה-ROUX שאנחנו נכין, ולצורך זה אנחנו נשתמש בשמן רגיל וקמח לבן, בלי חמאות ועניינים, ואנחנו נשחים לו את האמא. אנחנו נהיה דקותיים מלשרוף אותו. בחיים שלי לא עשיתי משהו כזה לפני כן וכנראה דווקא הסיכון הזה הוא מה שמשך אותי. והאמת - הלך לא רע בכלל, ואם תקפידו על כמה דברים פשוטים ילך גם לכם.

אה, והוא מת על בירה. אייל כהה יעשה את העבודה מצוין, הוא ייתן לכל הסיפור קצת מתקתקות וטעם שמרי ולחמי שמתחבר בטבעיות לטעמי הקמח השרוף של ה-ROUX. אני הלכתי על אלכסנדר אמברה של מבשלת אלכסנדר ויצא סבבה. אוקיי, נראה לי שבשלב הזה ההכנה הנפשית שלכם היא ברמה מספיק גבוהה כדי להתחיל לעשות את מה שצריך כדי לייצר פה סיר טוב של גמבו, אז בואו נרד לפרטים היבשים:

גמבו / מתכון

אני בטוח שאם הגעתם עד כאן אתם יודעים להכין אורז. אבל אם לא אז נדאג לכם גם לזה: מחממים בסיר שתי כפות שמן בישול על הלהבה הכי גדולה. מוסיפים מלח ופלפל גרוס אל תוך השמן. מוסיפים את האורז (וואלה, בלי לשטוף) ומערבבים עד שהאורז מצופה בשמן ונהיה קצת שקוף.

מוסיפים כוס וחצי מים רותחים ונותנים להכל לרתוח באגרסיביות ורעש איזה חצי דקה. מכסים את הסיר במפית נייר (מפית בד תעשה ריח של כביסה לאורז - וזה במקרה הטוב). מעבירים ללהבה הכי קטנה שיש לכם ונותנים לכל העניין לרוץ איזה רבע שעה. דרך טובה לדעת שהאורז מוכן היא כשהוא ממש טיפונת מתחיל להידבק לתחתית הסיר. זה אומר שסיימנו את הנוזלים בסיר והאורז מבושל לחלוטין.