אחרי החגים שמח: עראק מלאכי

נמרוד שיין עדיין מתקשה להתאושש ממתקפת החגים החולפת ומיום ההולדת שנתפר לו איכשהו באמצע. רק בקבוק של עראק מלאכי עזר לו לשמור על צלילות חלקית...

אבל בואו לא ניתן לפרט הטריוויה הזה לקלקל לנו עראק טוב. העראק של מלאכי הוא קרמי ושמנוני במידה, ולמרות שטעם עוגת הווניל הוא הרבה יותר ממרומז, הוא לא מפריע להנאה הצרופה מהמשקה האניסי, ואפילו הופך אותו לחוויה מעט שונה. שונה עד כדי כך, שכשאתה מוזג לעצמך כוס נדיבה עם קוביית קרח הניחוח התוקפני של סוגי העראק האחרים מתחלף בחוויה פרחונית כמעט.

רגע, כמעט שכחתי, בחלק מחוויית העראק משתתפות כמובן העיניים. מי לא מכיר את סיבוב הכוס מול האור בזמן שהמשקה השקוף הופך באיזה פלא כימיקלי ללבן חלבי ועכור. לא לחינם אבי המנוח היה קורא למשקה הזה "חלב נמרים". כן, אני יודע, יש עוד כמה כינויים בסגנון, כל אחד על-פי אמונתו והבית בו הוא גדל. אבל בעראק מלאכי המשקה נשאר צלול כקריסטל, גם אחרי הוספת המים. נכון שזה מוזר בהתחלה ומעורר אפילו תהיה אם אכן מדובר בעראק, אבל מצאתי בזה דווקא משהו מאוד אסתטי ונעים לעין.

לסיכומו של דבר, מבין כל האושפיזין שהגיעו לבקר אותי בסוכה שלא הקמתי בסלון, עראק מלאכי בטעם ה-Vanilla Cake היה החביב עלי מכולם. הסיומת המתוקה בפה בסוף החגיגה שלחה אותי כמו נשיקה נעימה לשנת הצהריים החגיגית, והכניסה בי אפילו גאווה מקומית. במקום לנסוע לראות איך שורפים גופות בוורנאסי הרחוקה, אשפזתי את עצמי לשנ"צ במיטה. נו, אז שאלתם איך עברתי את החגים?